לפני 6 שנים. יום שני, 26 באוקטובר 2020 בשעה 6:09
״קראו לך כבר כלבה?״
אממ כן...
אני לא בטוחה איך זה גורם לי להרגיש.
ההגעה שלי לכאן היא לגמרי מקרית וככל שעובר הזמן אני תוהה עד כמה העולם הזה באמת חלק ממני, אולי זאת סתם אני שרוצה להיות חלק ממנו, חלק ממשהו.
אז כן... קראו לי ״כלבה״ כבר ואין לי מושג איך אני מרגישה לגבי זה, זה תלוי בכל כך הרבה דברים, הסיטואציה שבה זה נאמר או על ידי מי נאמר.
לא, אני לא אקרא ״כלבה/כלבונת/זונה/זנזונת״ בכל הודעה או תחילת שיחה ולא לא מעניין אותי שאלה חוקי הפורמט או מה שמחמם את הלב ובעיקר מעמיד את הזין לחלק מהאנשים פה, אני לא אקרא כך מסיבה אחת וזה שזה פשוט מרגיש משחק, לא אמיתי, זיוף מוחלט.
אני לא אוהבת משחקים, אני לא מחפשת לשחק, אני מחפשת לחוות את עצמי ואם אני אמצא פרטנר מתאים לחוויה הזאת מה טוב, אבל זה בטוח לא יקרה מפנייה אלי בצורה שתוארה כמה שורות למעלה יותר.
גם פניות בנוסח ״מלכתי/גברתי/הכי סקסית בעולם״ וכדומה לא מזיזות לי כהוא זה מאותן הסיבות, מרגיש כמו משחק ומזויף לחלוטין.
אם הייתי צריכה לכתוב מדריך לאיך מתחילים איתי סביר להניח שהוא היה יותר ריק, זאת אומרת פשוט דפים לבנים ריקים מתוכן.
אני אוהבת פאסיב אגרסיב, במיוחד בצאט, אני אוהבת להתגרות ואני אוהבת שמציקים לי, אולי אני אפילו קצת מזוכיסטית רגשית ואני הכי פלרטטנית אבל זה שאני מפלרטטת או נהנת כשמושכים לי בצמות לא אומר שאני מעוניינת בצד השני.
אני אוהבת כשמחמיאים לי מחמאות אמיתיות, כשמדגישים לי את הדברים שאני מרגישה שחזקים אצלי, זה מאשרר לי שאני מודעת לעצמי באיזשהי צורה אבל אני לגמרי סולדת ממחמאות מוגזמות וחסרות פרופורציה שמגיעות מאנשים שלא באמת מכירים אותי, אפילו לא היכרות וירטואלית ״שטחית״ שכזאת. אגב, זה שתחמיאו לי לא ישמור לכם כיסא פנוי לידי, אז זאת גם לא ממש הדרך.
אני אוהבת ושונאת את אלה שמנסים לנתח אותי דרך משהו שכתבתי, מנסים להראות שהם מבינים את הסאבטקסט, שהם קוראים בין השורות... ראשית אני אוהבת את זה כי זה מראה על אנשים שמסתכלים מעבר למה שמונח מול העיניים ואני לא תמיד מעריכה את זה כי לרוב זה ניסיון מניפולטיבי לגרום לי לרצות להיות קרובה ולכן זה גם מעצבן. טוב... זאת גם לא ממש דרך...
יש כל כך הרבה דרכים לנסות להתקרב וכל כך מעט שבאמת מצליחות ולכן אני לא יודעת להגיד או לתת מדריך ל״איך תדפוק את ריינו בשלושה צעדים בלבד״, אני יכולה להגיד עד מחר שצריך להיות אמיתיים וכנים ועמוקים וחכמים ומוצלחים ומצליחים ויפים ואמיצים ובולשיט נוסף שכזה. אבל הסיבה האמיתית שאני לא יכולה לכתוב מדריך כזה היא שכל פעם כשמשהו מושך אותי זה קורה מסיבות אחרות לגמרי, זה כל כך תלוי סיטואציה, מצב רגשי, נפשי, מצב רוח סתמי, האם אני במחזור או לא והאם הזדיינתי לאחרונה או לא, זה תלוי באיך שאני מפרשת את ההודעה ואיזה רושם מינימלי יש לי ממך, זה תלוי באפ עצבנו אותי בעבודה או אם אני בדיוק משחקת ״אמת או חובה״, זה כל כך דינמי וכל כך תלוי במסביב שיכול להיות שלשום דבר אני לא אגיב...
לא, אני לא מתיימרת להיות חביבת הקהל ולא אני לא חושבת שכל מי שפונה אלי באמת פונה אלי בגללי ולא עושה ״שגר ושכח״ לחצי צ׳אט.... אני לא מתנשאת ואני לא מנסה לחנך אף אחד אני פשוט מריגשה צורך להגיד את מה שמזמן יושב לי בראש.
למרות המחשבה הציורית אני לא בובה, אין לי כפתור הפעלה ואין מתג כיבוי.
אולי אני קצת מתנשאת, ואתם יודעים מה? פאקינג לא אכפת לי, יש כאן כל כך הרבה אנשים שמנסים להוריד ולהשפיל בלי קשר לבדסמ וללא הבנה שאין לי שום קשר אליהם שהפאקינג סוג של מדריך הזה שכתבתי עכשיו מרגיש לי הכי אמיתי מזה הרבה זמן.
אז כן... קראו לי כבר ״כלבה״ ולא, זה לא נותן למישהו אחר לגיטימציה לקרוא לי ככה גם. אין לי מושג איך זה גורם לי להרגיש. לפעמים אני רוצה לתת על זה סטירה מצלצלת ולפעמים אני מרטיבה רק מהמילה אבל מה שבטוח אין לזה שום קשר לערך המילוני או לצירוף האותיות כ-ל-ב-ה.
*הושמדה*
כן... ציצים!
סתמו כבר!
