לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סתם כזאת פריקה מבולגנת

הזכויות שמורות לקרנפית מחרסינה


***מתגעגעת תמיד פיה תאומה שלי***
לפני 4 שנים. 19 באוקטובר 2020 בשעה 8:27

אני לא אוהבת שמקטינים אותי

ולא, אני לא מרגישה מועצמת אחר כך

להפך, זה מרחיק אותי ומשתק אותי וגורם לי להיות חתיכת ביצ׳ שלא ברא השטן

מי שמנסה להקטין אותי מקבל את כל הרוע שטמון בי בתוך רימון רסס קטלני

אל תתעסקו איתי בנושא הזה, אני מוחקת אנשים כהרף עין ברגע שהם מנסים להקטין אותי 

זה כנראה נובע מהחוסר השלמה שלי עם עצמי וכמו בפוסט הקודם אני מספיק מקטינה את עצמי ואני ממש לא צריכה שהסביבה שלי תעשה את זה גם

אני גם לא יכולה לסבול הרמות חסרות תוכן, כשמישהו עף עלי ללא סיבה אני יוצאת מדעתי, זה אפילו יותר מזלזל ומקטין מאשר כשאשכרה משתמשים במילים מקטינות

מה הדרך איתי?

פשוט להתייחס אלי רגיל 

אני לא חתיכת כלום מטומטמת וגם לא מלכה גאונה

אני פשוט אני

זה הכי טוב 

יש לי את החולשות שלי ויש לי את החוזקות שלי, לפעמים אני אשת שיחה לעניין (מרימה לעצמי 😉) ולפעמים אני בכל כך בורה בנושא מסוים שאני מעדיפה לשתוק

זה בסדר גמור

אני אנושית

א נ ו ש י ת

ואולי זה לא פופולרי למקום שאני כותבת בו ממש עכשיו

אבל זאת אני

אני עושה בדרך שלי

 

לפני 4 שנים. 19 באוקטובר 2020 בשעה 7:32

לא

אני לא רוצה קקטוס 😬

לפני 4 שנים. 19 באוקטובר 2020 בשעה 6:00

בתחנה יושב בדרך מחדרה לחיפה
יושב וחושב על כל הדרך שעשיתי בשבילה
ומתבאס מאיזה אוטובוס מעיף עליי עשן
ומנגן לי איזה שיר שכמו תמיד נשמע ישן

בתחנה יושב בדרך עד שאתחבר איתה
יושב כותב לי עד שמישהו יבוא ייקח אותה
ומעשן לי עוד סיגריה וזורק אל הרצפה
ומתעצבן מכל טיפוס שמנסה לצוד אותה

ואת חושבת שתמיד אני אוהב אותך
ולא תמיד אני ארצה אותך
אם לא תקחי אותי איתך מהר
את לא תראי אותי יותר

בתוך מונית עם הנהג ועשרה נוסעים לבד
מביט בנוף שכך עובר לו ודואג שלא אפחד
וזה קשה להתרכז עם כל האנשים סביבי
ואת דואגת מחדש להיות קרובה אך לא איתי

בקרב אבוד אני נופל שוב מחדש אל תוך רשתך
מציץ אל תוך ענן הערפל הזה שמסביבך
כבר לא חושב על שום דבר רק מנסה להיגמל
ומנסה שוב להיות איתך מבלי להתבלבל

ואת חושבת שתמיד אני אוהב אותך
ולא תמיד אני ארצה אותך
אם לא תקחי אותי איתך מהר
את לא תראי אותי יותר

 

 

לפני 4 שנים. 14 באוקטובר 2020 בשעה 16:22

לפעמים הייתי רוצה להיעלם

הייתי רוצה להתבונן על הכל מהצד

לראות איך העולם יסתדר בלעדי

פתאום זה מרגיש לי כל כך שקט

 

זה כמו סצנת הסיום הזאת בסרט

רגע אחרי שהכל נגמר

המצלמה מתרחקת ולאט לאט הקול מתחלף לשקט

שקט כזה

כאילו כל מה שקרה עד עכשיו לא באמת שינה דבר

מרחוק רואים רק דמויות זזות ומוזיקת עליזה מתנגנת ברקע

 

יש משהו מפחיד במחשבה הזאת

שגם אם פתאום אעלם

גם אם פתאום אפסיק להתקיים

הכל ימשיך להתנהל כרגיל

כאילו מעולם לא הייתי

 

זה

זה מרגיש לי שקט נורא

שקט

 

מה בסך הכל אני רוצה

חופש

חופשה

שקט

שלווה

שחרור

לזרוק את הטלפון לאלף עזאזל

לדחוף את המחשבות עמוק במגירה

להתרוקן מהלחצים והתחושות השליליות

להניח אפילו לשמחה ולאופטימיות

ופשוט לשתוק

שלא אצטרך לדבר ולהסביר 

שהכל פשוט ישקוט

ומוזיקה עליזה תתנגן ברקע

 

 

לפני 4 שנים. 14 באוקטובר 2020 בשעה 14:08

ביצוע מקסים.

 

 

לפני 4 שנים. 14 באוקטובר 2020 בשעה 12:27

 

קישור לשאר הציורים (לא שלי)

 

https://www.instagram.com/p/CFI0LO1Bp12/?igshid=1ondwfxbn1op

 

לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 14:40

היום אני כמעט ללא רגשות אשם

יש תקופות שאני בכלל לא זוכרת

יש רחובות שללכת בהם באור יום יותר מפחיד אותי מבחושך

פתאום כל המראות, הזכרונות, הנגיעות מתרחשות שוב

היום הוא בטח כבר מת

כבר אז הוא לא היה כל כך צעיר

לפעמים כשאני עוברת שם אני מקווה לראות אותו

אני רוצה להסתכל לו בעיניים

אני רוצה להסתכל בהן בשקט וברוגע כשאצלי הכל גועש

לחדור לו מתחת לעור

להיכנס לו לעצמות

רק עם המבט הזה שלי בעיניים שלו

אני בטוחה שהוא אפילו לא יזהה

הכי סביר זה שהוא מת

הייתי רוצה לגלות שהוא סבל בחיים

אולי חלה במחלה חשוכת מרפא

אולי מת מרעב וכאב

אולי כל כך נשבר לו הלב

אולי הוא מת לבד ובודד

אבל נבלות כמוהו

נבלות כאלה

נבלות מתות בשקט

ייסורי מצפון יש לאנשים הגונים

לעשות את מה שהנבלה עשה זה לא פאקינג הגון

פאק

אני כל כך מקווה שהוא מת לבד

גם אם שום דבר לו לא כאב

לחרא כזה מגיע למות לבד

ולי מגיע פשוט לעבור בשכונה ההיא נטולת זכרונות

נטולת רגשות אשם.

לפני 4 שנים. 13 באוקטובר 2020 בשעה 14:11

״ עצור רגע, אתה מאבד את זה.״

״סתמי את הפה כבר, בת זונה״

 


כן יופי נהדר... שיקלל אותי, כאילו הוא באמת יודע להתמודד בדרך אחרת.

אז שיקלל אותי, שיעשה את זה מכל הלב...

זונה

בת זונה

כלבה

שרמוטה

מזדיינת

שרמוטה מזדיינת

כלבה מזדיינת

זונה מזדיינת

ו...

ו...

נגמרו לו הקללות וגם ככה הוא לא כזה מקורי, בדיוק כמוני הוא לא ממש יודע לקלל.

זה מתישהו נתקע ומה שהוא באמת רוצה לעשות זה לדפוק לי סטירה לפנים.

 


לפעמים בין רצף המילים והקללות שלו וההתעלמות העיקשת שלי הוא היה תופס לי את הפה ודופק לי נשיקה. תמיד כל כך מבלבל ולא ברור. הייתי כמה שניות מנסה להבין, לפעמים הייתי מרחיקה אותו מעט ממני והוא היה מושך אותי קרוב יותר ותופס לי את השפתיים עם השיניים. נשיכה אחת או שתיים והייתי מתמסרת למגע ושוכחת שלפני רגע הוא ניסה לשבור אותי לרסיסים בקללות חסרות משמעות.

מעניין אם הוא באמת חשב שזה מה שישבור אותי.

בסוף, כשהכל נגמר, רגע לפני שכל אחד מאיתנו צעד לדרך משלו, ממש ברגע ההוא הדבר היחיד שבאמת שבר אותי זה הוא. לא מילים חסרות משמעות ולא משיכות ונשיכות או נשיקות. מה שבאמת שבר אותי זה המבט שלו בעיניים, הכעס המצטבר והמבט שברגע אחד השתנה מחם ואוהב לקר ואדיש... אם הייתי רואה שנאה עוד הייתי יכולהלחיות עם זה, אבל האדישות הזאת, חוסר האכפתיות, זה מה ששבר אותי. כאילו שניה לפני זה לא ישבנו מחובקים על הרצפה, הוא הזיל דמעה על כל מה שהיה ואני ניסיתי להסביר לו שלפעמים אין הסבר, לפעמים דברים פשוט קורים... כמו שקרה לנו.

לפני 4 שנים. 12 באוקטובר 2020 בשעה 20:01

טעות, טעות, טעות ואני לא לומדת כלום.

כל הזמן בוחרת בחובות שאני בקושי מצליחה לעמוד בהן.

המקלדת משנה ל״מכונות״ וגוגל בכלל אומר לי ״פסיכומטרי״ אבל מתי מישהו יקשיב לי?

 


אני אומרת ״פצכומטר״.

פ צ כ ו מ ט ר!!!

תקשיבו לי.

אין כמו הפצכומטר.

 


לא מזמן אמרו לי שפצכומטר זה כמו... וגם.... ובעצם... ואז פתאום הכל הסתדר לי במקום...

כי אם הוא כמו וגם ובעצם אז הכל כבר ברור ומובן.

 


והכי יפה בפצכומטר זה שהוא מסתורי בתוך הערפל וגלוי ממש מתחת למנורה. והוא כל כך גמיש, יציב ואיתן ומצד שני כל כך רגיש וכל כך קשוח וקר... פצכומטר הוא בעצם כל דבר.

 


ואני בחיי, אחרי הפצכומטר הזה הבנתי שאני לא בקטע של חובות, כאילו השוק האפור זה עוד משהו שאפשר איתו לחיות. אבל כל הקטע הזה של דברים מדומיינים זה ממש לא בשבילי...

 


וסליחה אם זה נשמע קצת תוקפני אבל מ.נ עליך אחראי, אני אמנם ילדה גדולה אבל להתעסק עם פצכומטר זאת ממש בעיה.

לכן בלב כבד אבל עם נפש חופשייה אני את הפצכומטר לבעליו מחזירה, סבורה ובטוחה שעל הפצכומטר הוא ישמור וידע לכוון אותו להבא בתור.

 


אני הייתי ריינו וזה קצת יותר ממאה מילים על פצכומטר, חובות ואיזה מורה אחד... של הנבוכות.

 


תודה רבה וערב נהדר, אני בנתיים חושבת על נקמה למחר.

לפני 4 שנים. 12 באוקטובר 2020 בשעה 15:45

יש דובים גדולים ביער
ופחד מורגש
ריקודים מול האש - יש
ינשופים ונחש


יש מפלצת בתוך הנהר
רעבה וערה
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה


הבל פיך התמים
שקט ורוגע
שום דבר לא מפחיד
בך לא נוגע


יש מלחמה באמצע אירופה
הימים שחורים
שיירה בורחת בלי בית
מפני הרעים


יש חיידק משוגע שפוגע
חסר הבחנה
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה

 

 

אפשר ככה?