לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

סתם כזאת פריקה מבולגנת

הזכויות שמורות לקרנפית מחרסינה


***מתגעגעת תמיד פיה תאומה שלי***
לפני 5 שנים. יום שני, 31 במאי 2021 בשעה 15:38

אני חוזרת ואומרת לעצמי לפני שאני יוצאת מהדירה. 

אני לובשת גוזיה די צנועה ומכנס קצר אך לא חשוף מדי, מפלפלת את ההופעה עם גרביון רשת פרחוני ומגפון נמוך על עקב שפיצי. החלטתי לוותר על האוזני חתול ואספתי את השיער הקצר לחצי קוקו גבוה, הלוק הסופי חמוד ממש ובטח יעזור לי לזכור שאני לא יכולה לחטוף היום.

ביום שבת אני הולכת לים עם המשפחה, אחרי שנה קשוחה מאוד וקיץ קודם שבין סגר לסגר הצלחנו לגנוב איזה כמה ימים, הקיץ הזה אני מקדישה לתיקון שיזוף ונתחיל בשבת הקרובה.

 

אני נפגשת עם המובילה מהפעם הקודמת והפעם בתור המובילה שלי. ברכב היא הביאה לי אזיק ורצועה שיסמלו את ״השייכות״ אליה במסיבה הזאת (אני עוד לא מוכנה לקולר כלשהו... גם אם רק ליופי. הרגשת מחנק נוראית)  היא מעדכנת אותי שלקחה על עצמה אתגר להיום והוא להכאיב לי או למצוא מישהו שיכאיב לי ואני (המטומטמת) במקום להגיד לה ״לא... אני היום ילדה טובה״ מותחת חיוך מאוזן לאוזן ומהנהנת בהתרגשות. 

זאת פעם ראשונה שאני יוצאת למסיבה עם חברה אחת ולא עם גדוד וגם פעם ראשונה שלא מצטרף אף גבר. אחרי מספר מסיבות שבהן עברתי סשנים ו/או סיימתי באיזה מזמוז או אורגיה אני מגיעה למסיבה הנוכחית לשתות להנות ולרקוד. 

אנחנו נכנסות ובכניסה חולף על פני מישהו שתופס את מבטי, אני עוקבת אחריו במבט וממשיכה הלאה עם החברה.

אנחנו רוקדות ושותות קצת, נהנות מההופעות ומתמזמזות בין לבין. היא ממשיכה בחיפוש אחרי מישהו שאפשר לבטוח בו מצד אחד ומצד שני אחד שיצליח באמת להכאיב לי לעומתה (כפרה על הידיים העדינות).

אחרי חיפוש קצרצר וכמה ספנקים ממנה היא מוצאת את הבחור. אותו בחור שתפס את מבטי בכניסה. אני כורעת על ארבע על ספסל עץ והוא שואל אם להשאיר את הטבעות על הידיים או להוריד, אני עונה שכמובן להשאיר וחשש קטן מתגנב לו אך אני ממשיכה לכרוע על ארבע. היא יושבת לידי ומלטפת אותי ואז אני מרגישה את הידיים שלו נוחתות על הישבן שלי.

פאק

לא ציפיתי לכזאת עוצמה וזה מציף אותי בהתרגשות וכאב וציפיה לעוד וחששות לגבי העמידות שלי... הוא ממשיך עם הספנקים כשכל ספנק שנוחת חזק מקודמו ואני מרגישה איך שאני נכנסת לריחוף המיוחל. ידיים קטנות ועדינות מלטפות אותי, שפתיים משגעות מנשקות אותי בזמן שידיים חזקות ועוצמתיות מעניקות לי כאב שעוד לא חוויתי. 

 

ברקע מתנגנת מוזיקה ועומדת אישה מהממת שלא מפסיקה להחמיא לישבן שלי בזמן שהאריה הצבעוני מתופף על ישבני. אני עוצרת את האריה כי אני נזכרת שהיום אני ילדה טובה ומרגישה את החיוך של האריה, הוא מציין שהמון זמן לא הכיר מישהי שהחזיקה הרבה זמן תחת הידיים שלו. זה מחייך אותי מעט ואני חוזרת לעמידה ומשתחררת בריקוד.

 

...........

 

 

היה לי כל כך הרבה לכתוב אבל עברו כל כך הרבה מים בנהר והכל מרגיש כל כך חסר משמעות פתאום.

לפני 5 שנים. יום ראשון, 30 במאי 2021 בשעה 13:27

 

דירה קטנה גדולה עם גינה רועשת, עם מרפסת שמש שקטה ואוירה של סוף העולם.

דרושה דירה צפופה ומרווחת לאישה אחת קטנה גדולה עם לב אמיץ פחדן.

דרושה דירה חמה קרה שתלטף בלילות הקרים שתפיג בדידות של שנים בין אנשים אוהבים שונאים, בין ילדים טובים רעים וגברים סמפתיים אנטיפתיים.

דרושה דירה שקטה שתרעש מדמעות של שמחה וחיוכים של עצב.

דרושה דירה רועשת שתשקט לדמעות של עצב וחיוכים קטנים של אושר.

דרושה דירה לאישה קטנה גדולה עם לב אמיץ פחדן.

 

 

 

*ללא שותפים*

 

 

 

 

דרושה דירה במחיר *שפוי*
הלב שלי עייף מבתי מלון וחדרים לפי שעות.

לפני 5 שנים. יום שני, 24 במאי 2021 בשעה 9:02

עם פנטזיה עזה להכל ומציאות עגומה של כלום. 

לפני 5 שנים. יום ראשון, 23 במאי 2021 בשעה 19:47

ולרוב נשארת עם ההתמסרות הזאת וכאב חד בחזה... 

לפני 5 שנים. יום ראשון, 16 במאי 2021 בשעה 0:48

לפני 5 שנים. יום שבת, 15 במאי 2021 בשעה 18:24

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

תפסיקי לחשוב עליו

 

 

 

הולכת לשטוף פנים, מסתכלת על הציצי שנראה ומרגיש כמו שדה קרב, חושבת עליו 😑

 

מניוק! 🤬

לפני 5 שנים. יום שבת, 15 במאי 2021 בשעה 12:23

ולרגע בלילה כששכבנו מחובקים היה לי כל כך טוב שרציתי לבכות, החזקתי את הדמעות ופחד לא מוסבר התגנב לי לחזה.

הרגשתי בדיוק במקום ובזמן שבו אני צריכה להיות וזה כל כך מוזר ולא הגיוני, הרי מה שונה כאן כרגע מכל מקום וכל אחד שהייתי איתו עד היום. 

יש דברים שאין לי תשובה עליהם וזה, זה משהו שהתשובה אליו כל כך רחוקה ממני שחוסר הוודאות הזאת היא מה שכל כך מפחיד אותי.

כל התחושות האלה גורמות לי לרצות לברוח, גורמות לי לתהות עד כמה באמת מגיע לי להרגיש כל כך הרבה בטחון, גורמות לי לשאול מתי הכל יחרב, מתי זה יגמר ולמה.

כל המחשבות האלה מחשיכות אותי ואני אישה של אור ולא משנה כמו חושך ינסה להשתלט על כל מה שאני חווה, תמיד אמצא איזו קרן אור שתוכיח לי שיש כל כך הרבה טוב והוא מגיע לי. 

רציתי לחרב הכל, לקחת את הדברים שלי וללכת אבל לא יכולתי לוותר על רגע כל כך טוב ובטוח ונשארתי. רציתי לברוח מהכל ואמרתי לה, לתאומה הזאת שלי שאני לא רוצה בזה יותר אבל בפועל אני לא מצליחה לזרוק משהו טוב לפח אני מאלה ששומרים רגעים של אושר. 

אני יודעת שהפחד הוא לא מה שמניע אותי, הפחד הוא לא זה שלפיו אני בוחרת ללכת או ממנו אני רוצה להימנע. ונכון לעכשיו טוב לי והטוב הזה הוא משהו להיאחז בו וגם אם יגמר או כשיגמר הוא משהו להיזכר בו ואולי משהו לשאוף אליו אחר כך. 

 

 

למה אני כזאת דרמה קווין? 

לפני 5 שנים. יום רביעי, 12 במאי 2021 בשעה 15:13

לפני 5 שנים. יום שלישי, 11 במאי 2021 בשעה 8:36

מנגבת דמעה אחרונה
אחריה מגיע הגשם
מבפנים אני כל כך קטנה
חשופה, שברירית ונרגשת
ואותה משיכה מטופשת
אין לה כלום עם בחירה נכונה
מעצמי וממך מבקשת סליחה

 

לפני 5 שנים. יום שבת, 8 במאי 2021 בשעה 9:59