מקופלת שם, בפינת החדר כבר כמעט שאיבדתי את שפיותי.
אתה עובר לידי ובועט בכל חלקי גופי..ואז הולך..
דקה עוברת. לפתע כאב חזק בחזה, צורחת עד אובדן קולי, אחר כך זה נרגע..
אבל תוך שניות ראיתי איך הרגליים שלי מקבלות חתכים מדממים, כך בלי שום סיבה הדם מתפרץ..
כשזה פסק, החלו עקצוצים בגב הבכתפיים כאילו מישהו חורט בבשרי..
אבל קולי לא נכח כבר במיתרים. התחלתי לרקוע ברגליי בפראות וזחול מצד לצד כאחוזת דיבוק..
דמעותיי הפכו אדומות הרגשתי איך הקרנית שלי בעין מתפוצצת ואיך שטף הדם בה מתפשט.
אז בשנייה אחת נמתחו ידיי לצדדים, אין לי שליטה בגופי שלי.. ורידיי ועורקיי מבעבעים בפרק ידי והאדרלין מתפרץ בשניה החוצה..
אז דיממתי על הרצפה, תוך דקות ספורות לא הייתה בי רוח חיים..
רק הבעה מבוהלת שנשארה על פניי אחרי מה שראיתי מזווית העין המדממת שלי..
ילדה קטנה עוזבת את החדר בשלווה מוחלטת.
אוחזת בובת סמרטוטים בידה הימנית וסכין מנתחים מדממת בידה השמאלית.
לפני 19 שנים. 20 ביולי 2005 בשעה 15:59