יש לי סיוט.
זה האיש ההוא, שצילם אותי. הוא מזיין אותי בתחת ואני נלחמת בו. במציאות, תמיד הנחתי ראש על המזרן ובכיתי, מעולם לא התנגדתי. אבל בחלום אני אני של עכשיו ואני נלחמת, מנסה לברוח קדימה, לבעוט בו איכשהו. זה לא עוזר. הוא תופס לי במותניים ונכנס חזק וזה כואב נורא. בחור, בשיפולי הגב, בירכיים. אני מרגישה שאני עשויה אש ואני צורחת.
בעלי מעיר אותי, הוא קורא לי בשמי. אחר כך הוא מחבק אותי, אבל חיבוק רפוי כזה. הראש שלי מצטלל בבת אחת, משהו לא בסדר.
עוד שבוע, הוא לוחש את זה. עוד שבוע אני נותן לך.
אני מתנערת מהחיבוק שלו ומדליקה את האור. אני שותה מים ומסתכלת עליו, למטה. הוא שוכב לידי בפנים אפלות, חמורות.
עוד שבוע למה? אני שואלת, אני שומעת את הפחד בקול שלי. הבהלה חסרת שם, תהום נפתחת מתחתיי.
לגמור את מה שזה לא יהיה שאת עושה. טוב? הוא תופס לי את הירך, חזק. כמעט באלימות. את מבינה?
אני מבינה, אני אומרת.
שבוע ותחזרי אליי. הוא מסתובב ואני מסתכלת על הגב העקשן שלו.
אתה לא רוצה לדעת מה אני עושה?
אבל הוא לא עונה.
