אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Liber Pater​(שולט)חשבון מאומת

אוטוביוגרפיה.

כאן אספר חוויות, פנטזיות, כאב, אהבה, שליטה, דעה, מוסר, חוסר שליטה, סיפורי אמת ופרי דמיוני.
בהצלחה לכולנו.
לפני 6 שנים. יום שבת, 19 בספטמבר 2020 בשעה 8:26

The alchemist knew the legend of Narcissus, a youth who knelt daily beside a lake to contemplate his own beauty. He was so fascinated by himself that, one morning, he fell into the lake and drowned. At the spot where he fell, a flower was born, which was called the narcissus.

But this was not how the author of the book ended the story.

He said that when Narcissus died, the goddesses of the forest appeared and found the lake, which had been fresh water, transformed into a lake of salty tears.

'Why do you weep?' the goddesses asked.

'I weep for Narcissus," the lake replied.

'Ah, it is no surprise that you weep for Narcissus,' they said, 'for though we always pursued him in the forest, you alone could contemplate his beauty close at hand.'

'But... was Narcissus beautiful?' the lake asked.

'Who better than you to know that?' the goddesses asked in wonder. 'After all, it was by your banks that he knelt each day to contemplate himself!'

The lake was silent for some time. Finally, it said:

'I weep for Narcissus, but I never noticed that Narcissus was beautiful. I weep because, each time he knelt beside my banks, I could see, in the depths of his eyes, my own beauty reflected.'

'What a lovely story,' the alchemist thought.”

לפני 6 שנים. יום ראשון, 13 בספטמבר 2020 בשעה 15:47

היום במסגרת העבודה שלי העברתי הדרכה עבור אחד הלקוחות של הארגון שאני עובד בו בדרום הארץ.

שמתי לב שלאחת מהעובדות של אותו לקוח יש קעקוע ספציפי מאוד על ידה. קעקוע שזיהיתי בצורה מפורשת מתמונה שהיא העלתה כאן.

חייכתי ושתקתי.

אז אם את קוראת את זה, היי. :)

לפני 6 שנים. יום שישי, 11 בספטמבר 2020 בשעה 4:29

בגדול, אם נסכם בקצרה, את לא מאמינה שיכול להיות מישהו שיהיה אכפת לו ממך, יותר ממה שלך לא אכפת מעצמך.

יקיריי, התחילו לאהוב את עצמכם\ן.

לפני 6 שנים. יום ראשון, 6 בספטמבר 2020 בשעה 19:56

אני רוצה לחדור לליבך, כך תקראי את שאהבה נפשי, ואת כאבה.

אני רוצה לחדור למוחך, שתראי את מה שמרתק אותי, וכיצד אני עוטף כל פיסת ידע.

אני רוצה לחדור לנפשך, כדי שתספקי מזור לכאביי.

אני רוצה לחדור לרוחך, כך שתוכלי גם את, אותי לחזק.

ורק לאחר מכן, לגופך, הרי הבשר, בשר הוא, אבל בעינייך החודרות, שם נמצאת האמת.

לפני 6 שנים. יום שבת, 5 בספטמבר 2020 בשעה 16:18

האדם, שכבות הוא.

כל שכבה ניתן לקלף, ולגלות דבר חדש.

אבל לא כל שכבה מתקשרת לקודמיה. היא לא בהכרח עמוקה יותר, אלא לפעמים הפוכה ממנה.

מתחת לעורי, כלי דם.

מתחת לנחישותי, יש ייאוש ממהמורות.

מתחת לחיוכי, עצב.

מתחת לראשי המורם, פגיעות עבר.

מתחת לביטחון העצמי, שיברון לב.

מתחת לחוסן הנפשי, ייאוש.

מתחת לחברותיות, בדידות קשה.

 

ואני ארצה אותך, רק אותך, שתדע, לראות מבעד לשכבות. תדע לקלף ולהדביק, להציץ וללטף. להניח יד כאשר שכבה עומדת להיפרם.

זאת שתדע, שכפי שאני מקלף את שכבותייה, ככה אני חושף את שלי בפנייה.

לפני 6 שנים. יום שישי, 4 בספטמבר 2020 בשעה 10:17

 

*התוכנית הינה תוכנית סאטירה ואין לייחס לנאמר בה שום משמעות פרט לזו*

לפני 6 שנים. יום חמישי, 3 בספטמבר 2020 בשעה 12:26

תחכי לי לבושה במלבושייך ובחיוכך.

המסע לעיתים, גדול מהיעד..

תני לי להסיר ממך, 

שכבה שכבה,

תני לי להסיר ממך,

פיסת בד לאחר פיסת בד,

כפי שברגע הנכון, אסיר גם את חיוכך,

את את חיוכך מבטיח להחזיר.

לפני 6 שנים. יום רביעי, 26 באוגוסט 2020 בשעה 21:19

איך את לא מבינה?

שכל אשר עשיתי, עושה, אעשה, זה בשביל לחטא את נפשך.

כאשר מתעניין לשלומך,

כאשר מנסה לגלות מה מאחוריי עינייך,

כאשר אני מחמיא, מחבק, מלטף,

כאשר אני מעודד כשאני יודע שאת יכולה יותר,

כאשר אני מנשק דווקא על הדמעה שאת כמעט מתביישת בה.

כאשר אני נשאר דווקא כשאת חושבת שאת רוצה שאלך.

כאשר אני בולע רוק ושותק גם כאשר את טועה, כי אני חפץ בחיוכך,

הרי הכל הוא בשביל לחטא את נפשך.

הרי רק כך, אולי, אולי לחטא את נפשי, ולחיות עם עצמי, ואולי.. לסלוח לעצמי.

 

 

לפני 6 שנים. יום שישי, 21 באוגוסט 2020 בשעה 10:08

When, in disgrace with fortune and men's eyes,
I all alone beweep my outcast state
And trouble deaf heaven with my bootless cries
And look upon myself and curse my fate,
Wishing me like to one more rich in hope,
Featured like him, like him with friends possess'd,
Desiring this man's art and that man's scope,
With what I most enjoy contented least;
Yet in these thoughts myself almost despising,
Haply I think on thee, and then my state,
Like to the lark at break of day arising
From sullen earth, sings hymns at heaven's gate;
For thy sweet love remember'd such wealth brings
That then I scorn to change my state with kings.

לפני 6 שנים. יום שישי, 21 באוגוסט 2020 בשעה 8:44

שיחת חטף שהתחילה בצ'אט.

יש לה נפש יצירתית, יפה. עברה מכשול, ועוד מכשול, ועוד מכשול בחייה. 

היא חשבה שזה עושה אותה חלשה יותר, פגומה יותר, גרועה יותר. אני מולי ראיתי אישה חזקה יותר, בטוחה יותר, בעלת שאיפות גבוהות יותר.

לדעתי בפעם השנייה שנפגשנו, שזה היה יותר בשעות היום, לא יכולתי שלא לשקוע בעינייה החמות, ריסיה הארוכים, דרך מסגרת משקפיים רחבה. צחוק שגרם לכל שריר ושריר בבטן שלי להתכווץ.

רציתי להיות איתה, לחבק אותה, לתמוך בה. אך היא חיפשה בי שולט, ואני חיפשתי בה אהבה.

בסוף, גרמתי לה כאב, והיא גרמה לי.

לצערי היא לא בחיי כבר, אבל לא עובר יום שאני לא נזכר בצחוקה.

לב טהור.