אוטוביוגרפיה.

הגשם מזכיר לי אותה.

אני זוכר כמה קריר היה בלילה האחרון שבה הרגשתי נאהב איתה.

אני זוכר איך השתעשענו בלבחור שמות לחיים שחשבנו ליצור יחד. היה שם שאהבתי, והיא גילגלה עליו עיניים. 

אני זוכר את המבט שלה, שחדר תמיד מאוד מאוד מאוד עמוק.

אני זוכר כמה כאב לי בגללה, דווקא כשהייתי על מדים.

אני זוכר איך ליבי נשבר בגללה לאלפי רסיסים.

אני זוכר שגם אחרי שזה נגמר, היו רגעים שהרגשתי אותה עמוק בפנים.

אני זוכר כמה הבטחות הובטחו, כמה מילים נאמרו.

אני זוכר את השקט המוחלט כשזה נגמר.

אני זוכר שאמרו לי "אבל... חשבתי שאתם אוהבים". לו רק זה היה כל כך פשוט.

אני זוכר שרציתי ליצור איתה חיים.

זה לא נכתב רק עליה... זה נכתב גם עליה.

האחת, לא איתנו, ואילו השנייה, איתנו, אך לא איתי.

רעה היא האהבה. רעה.

לא יודע אם זה נכתב עבורה או עבורה. אולי בעיקר לעצמי.

אולי בגלגול אחר.

אולי בזה, ואולי באחר.