|
|
|
הלילה חשבתי רק על מחר.
מחר הגיע, וגם עכשיו לא הפגישה הגדולה והמכריעה עסקית מטרידה אותי.
מה שאני מחכה לו, הוא הטלפון, שאותו אני אעשה ביציאה מהפגישה הזו.
יהיו בו התראה קצרה, מקום, ציוד, ורשימת הוראות.
אולי הפעם (כמו כולם) תמתיני לי עירומה ומכוסת עיניים?
או לובשת חבל כמיטב הקשירה העצמית?
אולי סטייק (אני אהיה רעב)?
קפה, ארוחת בוקר, חליפה ואני יוצא, אבל את לא יוצאת לי מהראש.
הייתי אוכל אותך. עכשיו.
בידיים.
בלי רוטב, מפית, סכין או מזלג. בלי צלחת.
ישר מהרצפה.
בוקר טוב
הוא המרחק ממך.
היא רוצה אצבע, היא אמרה ולא פירטה.
אחר כך היא התחכמה וציינה במפורט, אבל לי כבר יש תמונה בראש.
וככה אני ראיתי אותך מוצצת אצבע,
את עירומה, שוכבת על רגלי, מוצצת את בוהני הגדולה, כשעכוזך מופנה אלי.
ואצבעותי, עסוקות, בך, בוטשות , דשות, לשות.
ושלא תעיזי להפסיק למצוץ, את האצבע.
אני חושב עלייך ועל המרדנות הטבעית המתוקה הזו שלך,
אני חושב איך תתמודדי עם סשן קשירה ללא חבל.
---------------------------------
את, אני, קיר ושק מטבעות חצי שקל, כלי סבון נוזלי, שעון גדול (רצוי ורק הפעם מתקתק בקול) וצעצועים כולל פלוגר נייר אחד.
1. מצח על מטבע. אומר "תחזיקי את המטבע על הקיר, מטבע נופל שווה עונש".
אני מאחורייך, דואג להנאתי, להנאתך, ידיים, נגיעות, משיכות, צביטות, ליטוף, אצבע.
מטבע נופל.
זמן לחוקי המשחק של הערב, "על כל מטבע שנופל יהיה עונש חמור יותר. כל מטבע שנופל מוסיף דקה ללא מגע, הבנת מתוקה מדבש?" אני אומר.
העונש של השני הוא ההכרזה ומטבע נוסף.
2. טובל חלק מהמטבעות בסבון, מחבק את ידייך, מציב אותן מול הקיר, חופן אגרופים מלבד אצבעותייך הקטנות, מצביע איתן אל הקיר ומניח תחת כל זרת מטבע מסובן וחלקלק, לוחץ את אצבעותייך אל המטבע.
"שלא יפלו מותק" אני מזהיר.
מאחוריך, מלטף, מדגדג, מצליף בנייר, משגע, נוגע.
מטבע נופל או יותר נכון מתעופף לו.
חושב לעצמי, כמה אני רע? כמה אני רוצה שימשך המשחק?
דקה שקטה, מתבונן בך, נהנה מהמשחק של מי ישמיע קול ראשון.
3. שני מטבעות שוב תחת אצבעותייך, מטבע נוסף בין שינייך (בלי סבון, אני רחום וחנון). זה קל אפילו לא נוגע בקיר.
מאחורייך, דואג להנאתי, להנאתך, ידיים ושיניים, נגיעות, מוסיף נשיכות למשחק, עסיסי העכוז שמולי.
מושך פיטמה מגרד כנגד שיניי, נושך שד, נושך אף, מלטף, חובק, משחק.
נשיכה ארוכה אחת.
מטבע נופל.
4. עוצר, עשר שניות לתום הזמן אני מוסיף ספירה בקול, עומד מאחוריך, לסיום הספירה אני ממריא לתוכך, עוצר לשנייה ומניח מטבע על ראשך.
אולי זה לא מפתיע אבל לא עובר זמן רב והמטבע נופל מראשך, מתגלגל מכתפיך, אני תופס אותו באוויר, מנפנף בו מול עינייך, ומושך את עצמי החוצה ממך לאט לאט.
כשאת מקללת נופל גם המטבע מפיך.
"פוי, אסור לקלל בסשן, ואסור לשאת את שמי (מאנייק?) לשווא" אני אומר, ומתלבט בקול, מאחוריך "שני מטבעות מכפילים את העונש?" בזמן שעובר בשקט אחרי השאלה , אני נותן לך להתמתח קצת, להתרחק מהקיר מעט, מציע מים שאת לוקחת בשמחה, מנסה להסתובב אלי, לגעת ולנשק.
5/6. לוקח שני מטבעות יבשים, מכופף אותך אל מול הקיר מצמיד את המטבעות לקיר בברכייך, פוזה קשה פיזית, רגליים מכופפות נושאות משקל, אבל הפוזה מבליטה את עכוזך לאחור, בצורה שכמעט גורמת לי לשכוח את מה שאני עושה.
ידיים קדימה תומכות אותך אל מול הקיר, ביד ימין אני מפקיד ארבעה מטבעות.
זמן, ושוב לפני תום הזמן אני מוסיף ספירה, באפס פלוגר עור, מכה בך, בעכוז הבולט לו לאחור.
מסובב, מלטף, מחמם, עוקץ את המטרה, עוצר, אוסף , מנחית אחת חזקה ואת עוד מחזיקה.
ממתין עד שרואה את רגלייך מתחילות לרעוד.
ניגש אלייך, זוחל בין רגלייך, מולך, נשען על הקיר מניח יד מתחת לכול ברך ומחייך אלייך.
ככה מבין ברכייך הרועדות ומול גבעת וונוס, מקרב את אפי אלייך, שוחה באדי תשוקתך, כשאת משחררת צרחה ומתיישרת, אל ידי צונחות שתי מטבעות.
-----------------
די להפעם, חושב עליך גם בהמשך
דמייני לעצמך חדר גדול קירותיו שחורים, החדר חשוך, על סף הבלתי אפשרי לראיה, בעיקר כי במרכזו מוקפת בנרות בוהקים מיטת משחק, עור שחור, עץ מסיבי, יציבות מובטחת.
אותי לבוש בבגדי משחק, חבל אחד או שניים מלופפים ומונחים על כתפי באלכסון. חגורת משחק וממנה תלויים אבזרי העינויי היומיים, ההפתעות שלך.
את לפני, חלוק סאטן ארוך מפריד בין עירומך ובין החדר.
ידיים על כתפיך, לחץ מכוון אותך אל המיטה.
משעין אותך אל המיטה, פושט את החלוק.
הופך, נושק לך, רכות וארוכות.
מניף אותך אל המיטה.
משכיב.
מסדר אותך בנוחות.
מרים יד, ומוסיקה מתפשטת בחדר.
מבעד למוסיקה, דרך החושך את מבחינה בדמויות, נעות, מתקרבות אל מעגל האור אך נשארות מחוץ לו.
אני מתקרב אל אוזנך ולוחש לך, היום נשחק ב......
להבטיח לך,
לספר לך,
ללחוש לך באוזן,
ליצר מבטי קנאה מכול עבר,
לבנות לך לאט לאט מה שיהיה בקרוב,
מול מה תתמודדי,
מה אני אעשה,
מה יעשה לך,
לראות אותך מגיבה,
להריח אותך,
להריח את ההתרגשות שלך מעבר לשמפו הנודף, מעבר לסבון של עורך המבהיק,
לגעת,
לתת לך לגעת,
לא לתת לך לגעת,
לדבר,
הלאה הוירטואליה.
לעמוד מאחוריך, נוגע לא נוגע.
עירומים, גוף מקרין על גוף.
לחפון את שיערך בידי, להטות את ראשך לאחור שישען על חזי.
ידיים על כתפייך, מושך את ידיך אחורה, כדי שיחבקו אותי, שתוכלי לתמוך את עצמך.
ידיים על כתפייך, מלטפות קדימה, סורקות את גופך.
חבל ביד.
את קצוות החבל להפריד, ללטף איתה את פניך הפונות אלי, לעצום בה את עיניך המתבוננות בי.
חבל ביד, להעביר על גופך העדין את חספוסו, להרגיל אותך במגעו.
חבל לעטוף אותך כפי שאת.
יד בשיערך מכריחה אותך לכרוע ברך.
לעמוד אחריך.
להתבונן בך, לספוג אותך אלי.
ואז להוציא את פלוגר הנייר.
להוסיף לספר החוקים.
1. אין לקרוא לדום המחמד מקסים בלי הסבר מנומק (רצוי כתוב, כדי שהמחמד יוכל להשוויץ בעבודה).
2. אין לנתק לדום את המסנגר בפנים, לדום תמיד המילה האחרונה. (או שהוא יוציא את הגאג).
