לפני 3 שנים. 18 בינואר 2021 בשעה 5:15
איך אפשר?
יש בי כעס עצום, הרבה יותר מכעס, כלפי עצמי. איך יכולתי כל התקופה הזאת להתעלם מהאורות האדומים שזעקו לעברי שזה לא נכון, שזה לא בריא, שאתה כל כך מסובך עם עצמך?
כל פעם צץ משהו אחר שזעק לעברי ואני פשוט התעלמתי.
בהתחלה האהבה עיוורת ומעוורת. אחר כך מסיבות ותרוצים שונים, כל דבר שצץ היה או "חד פעמי" או "זה קורה" או "אף אחד לא מושלם" אך אם אוספים את הכל יחד - הייתי צריכה לעשות החלטה בעצמי ולצאת משם.
והכי עצוב, כשאתה זה שקמת והלכת, המשכתי לתקופה מסוימת לקוות שזה זמני והכל יחזור למה שהיה פעם.
האמנם "מה שהיה פעם" זה משהו שאליו צריך לשאוף ?
אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה, לכעוס על עצמי ולהלקות את עצמי. גם זה סוג של מזוכיזם... לכעוס על כך שאני לא מספיק חזקה לעשות את ההחלטות הנכונות בשבילי מתוך אהבה עצמית.
