לפני 3 שנים. 1 במרץ 2021 בשעה 16:08
אני עומדת בצד ומסתכלת על מגרש המשחקים בערגה, מגרש בו כולם משחקים, נהנים, צחוק משוחרר.
עוטה שריון כבד שלא מאפשר לי אפילו לצאת מ"העור" החדש הזה שעטיתי ולהשתחרר קצת.
הכל עצור, הכל משתבלל, איך אני יוצאת מהמצב הזה?
לעשות צעד אחד שיוציא אותי מהמקום שבו התקבעתי, צעד לתוך מגרש המשחקים בו אפשר להשתחרר סוף סוף.
בו אפשר להרשות לעצמי להנות. בו יש playmate , שאפשר להרגיש בין אם זה בעננים ובין אם זה במעמקים, פשוט להרגיש.
להוריד את הקהות הזאת שפשטה עלי.
להכניס לתוכי פרפרים, ללב, לבטן, לאיברים אחרים.
להוריד הגנות ומגננות, להשיל את העור הקרני הזה ולהגיע נקיה וטהורה, אני עצמי בלי כל הפגיעות והשריטות שגרמו לי לעטות עלי גלדים קרניים.
להוריד חסמים ופחדים, להוריד כל מה שנחשב טאבו, להרגיש, לחיות,
פשוט לחיות.
