הורים לו היו לי
לדאוג לי, לנזוף בי, להקיף אותי בביטחון ואהבה
שאוכל להרגיש לידם שוב הילדה הקטנה, חסרת דאגות
בלי הצורך להחליט כלום, בלי הצורך לקבל החלטות, בלי הצורך להתמודד עם כל העולם.
חברת נפש לו הייתה לי
לחלוק איתה, לבכות איתה, לצחוק איתה
שאוכל להרגיש לידה חשופה ובכל זאת בטוחה
בלי הצורך לשים מסיכות, בלי הצורך לזייף חיוך, בלי הצורך לצנזר מילים.
אחות לו הייתה לי
לחלוק איתי עבר הווה ועתיד
שאוכל לצחוק איתה מבדיחות משותפות, לחלוק סודות משותפים
בלי התחשבנויות, בלי כעסים סמויים וגלויים, בלי אינטרסים.
אח לו היה לי
אח גדול שידאג לי דאגת אח
שישמור עלי מפני הרעים, שיקיף אותי בסביבה תומכת, שיחבק אותי חיבוק מוחץ
בלי לפחד לבקש ממנו עזרה כלשהי, בלי לחשוש מתשובות מזויפות.
בעל לו היה לי
לדעת שהוא שם להזדקן איתו
שישתה איתי קפה של בוקר בשתיקה מלאת אינטימיות
בלי פחד שייגמרו המילים או שתגמר האהבה.
אדון לו היה לי
לדעת שאני לא אחראית על כלום
שייקח ממני את הצורך להחליט, להתמודד, שייקח את האחריות
כך שאוכל להיות נטולת המשקל הכבד הזה
אך אני עניה ואביונה מכל אלה.
