שיחה אשר מובילה לשאלה כיצד אני מגדירה את עצמי.
שאלה נהדרת, בלי תשובה. אולי כי אני (איך אומר waze? ) מחשבת מסלול מחדש. העיגול מסתובב לו ומחשב ומחשב בלי להגיע לנתיב הנכון.
וכנראה זה גם תלוי מקום וזמן וסיטואציה והאדם שממול. כל כך הרבה משתנים שזה בלתי אפשרי לקבוע תוצר אחד.
ועדיין זה גרם לי לחשוב על הפעמים שבהם הגדרתי את עצמי כך או אחרת.
שפחה
כן היו ימים כאלה. ימים של טוטאליות עד כדי מחיקה עצמית.
ימים שבהם הייתי שפחה במובן משרתת. מרכינה ראש. מקבלת הכל.
מי שראה את הסדרה "סיפורה של שפחה" - הייתי מרתה.
נשלטת
כן היו גם ימים כאלה. שהחליטו בשבילי בלי לשאול, לברר או להתחשב. נשלטת במובן של לקיחה.
היו ימים שזה היה לי נכון, והיו ימים שזה היה מקומם.
מתמסרת
מתמסרת במובן של נתינה. רוב הימים היו כאלה, בהם נתתי ונתתי ונתתי והמעין אינו יבש. עד שהתייבש...
מה גם שמתוך התמסרות קשה לצאת מהרגלים, לעבור מחסומים ולצאת מהתחפרויות.
מובלת
מובלת במובן "יש מי שמוביל". שלוקח את היוזמה והאחריות וההחלטות. אך איך אפשר להיות מובלת אם יש ספקות באחריות שנלקחת עלי?
להיות אני
מרוב בלבול אני מנסה ללמוד את עצמי מחדש, כבר לא יודעת מי אני ומה ההרכב הנכון.
ואולי זה רק ענין של סמנטיקה?
