*** אזהרה - פרסום זה יהיה קשה לקריאה וצפיה, במיוחד לזכרי הכלוב. הכניסה אליו הינה על אחריותכם בלבד.
כותבת הפוסט לא תישא באחריות כלשהי לנזק כלשהו שייגרם בצורה ישירה ו/או עקיפה למי שנכנס ו/או קרא ו/או הבין את האמור בפרסום הזה.
לזכרים הנמצאים כאן (זכרים במובן שולט ו/או נשלט) יש שיטות מוזרות להתחיל שיחה או לחתור למגע. שיטות המבוססות על ... על כלום בעצם.
סוג של זריקת חכה אולי תבוא דגה מספיק סתומה לנגוס בפתיון.
משפט פתיחה: את כותבת מאד יפה. הבלוג שלך נוגע ללב
באמת? שואלת מה מהפירסומים נגע בו במיוחד.
אין לו מושג . ברור שאין, הוא לא קרא מילה או קרא ולא הבין, או מה זה משנה מה כתוב בו? העיקר מצאנו משפט פתיחה.
משפט פתיחה: נשמע מהבלוג שלך שאת עוברת תקופה קשה.
ואללה חשבתי שמישהו הבין משהו. אבל מיד אחר כך מגיעה ההצעה להיות לי לכתף תומכת/אוזן קשבת/יועץ.
באמת תודה. יש לי את הפסיכולוגית שלי שאני משלמת לה מאות שקלים כל שבוע רק כדי לקחת את התפקיד הזה.
משפט פתיחה: אני אתן לך משימות, חושבת שתעמדי בזה?
נו טוב, גילוי נאות: זה לא היה בדיוק משפט הפתיחה. זה הגיע במשפט השלישי.
אני מאמינה ב"אדונות" מסוג אחר. כזו שמגיעה לאחר הכרות מספיקה כדי לוותר על השליטה ולתת אותה למישהו אחר. עד לשלב הזה השליטה בידי ואני עומדת במשימות רק אם זו מישרה שמשלמת לי הרבה, הרבה, הרבה מאד כסף לעמוד במשימות.
משפט פתיחה (למעשה הוא חוזר על עצמו בתדירות די מעצבנת. סביר להניח שאני לא היחידה שמקבלת אותו): להביא לך גלידה גולדה? אני רוצה להיות הנהג שלך / המנקה שלך / העוזר האישי ...
תודה רבה אך לא. אם אצטרך בעל מקצוע או וולט - אזמין אחד כזה ביוזמתי באמצעים הרגילים ולא מתוך חובבני הכלוב.
משפט פתיחה: החג שלך כבר עבר / באיזה מילוי את? / עשית לי חשק לפחמימות ...
בנאלי.
אעצור כאן. זה נהיה ארוך מהאורך הממוצע של הפירסומים שלי.
מי שהבין עד לכאן - כבר הבין. מי שלא הבין עד לכאן - לא יבין ממילא גם בהמשך...
