לפני שנתיים. 19 בספטמבר 2021 בשעה 7:45
אני מאד עצובה
אני לא מאיצה בזה
ולא דואגת
יש הרבה סיבות להיות עצובה
המציאות משתפשפת לי עם הבפנוכו
אני מזכירה לעצמי שאני לא רק עצובה
יש עוד רגשות שם
התרגשות, שמחה, ציפייה.
אבל היום העצבות לוקחת הרבה מקום בתוך תוכי
ואין בי חיוך לעצמי
ואין בי נחמה וגם לא חיבוק
הפחדים שלי אוכלים אותי וגם קצת הלבד הזה
אני לא תולה סיבות וגם לא מחפשת פתרונות
מנסה לתת לדברים להיות ולחלוף כשיגיע זמנם
אין בי חרטות אבל כן יש בי תחושה של אבל אמיתי. כי ויתרתי, גם אם לבינתיים על הדבר שהכי רציתי עבורי.
אהבה טובה. אינטימיות מקרבת. מישהו שילטף לי את הלב.
הכל עובר ובקרוב הלב שלי יתמלא האהבה מסוג אחר.
בלי תגובות.