תמיד זה אני מולי

מאד קשה לקבל את בטן ההריון הגדלה שלה. 

מצד אחד, חמידות שיא 

מצד שני, אין בזה שומדבר חמוד, את פשוט מרגישה בעע. סירייסלי מה לי ולחוש מינית? שייפתח לי כבר התיאבון, שייפתח. 

רכשתי מכנסי הריון לבית, זה כ"כ נוח שאני רוצה לגור בתוכם. לנצח.

שוב עוברות בי מחשבות לשלוח לג' הודעה. אפילו תמונה שלי עם הבטן שבמכנסיים האלו דווקא נראית סופר חמודה. 

אני נזכרת בשיחה שלנו בה הוא דמיין סיטואציה שלמה שלנו יושבים בסלון ושל התינוקת ישנה בחדר, הוא אמר הרבה דברים חמודים ואוהבים אז. שוב נצבט לי הלב. 

"אני אנשק לך את הבטן כל הזמן". 

חודשיים אח"כ כבר נשארו רק אדים של מילים וזיכרונות.