אני אומרת לכם
הסדרה הזאת גומרת אותי לאט וביעילות (הסוכנות למי שלא עוקב חחח)
פול ונדיה סוף סוף שכבו אחרי כל כך הרבה זמן שלא
והפאקינג סצנה מעבירה כל כך טוב איך מרגישה חדירה של געגוע, כמיהה, איך היא לוקחת אותו פנימה אליה ואיך הוא מתמסר אליה בכל נעיצה, והם קרובים קרובים, ומסניפים ומתנשקים, לרגע הרגשתי שזו אני שם. וכוסאמאמאמא שלו שהוא כזה סקסי. הוא כ"כ סקסי. יאבלה.
וכמה זמן עבר מאז שלקחתי ככה פנימה מישהו. שממש חיבקתי וניסיתי להכניס עוד פנימה עד שייגע כבר בלב. איזו הרגשה מפעימה זו אה?
אין יותר קרוב מזה. מציצות, ליקוקים, פינוקים ועינוגים זה פאקינג עולם, לונה פארק של כיף חיים, היו תקופות שממש אהבתי לשחק רק ככה. בלי חדירה.
אבל ברגע הנכון עם האיש הנכון, החדירה הזאת, החיבור המגנטי הזה, זה הכל. ספורים הרגעים בחיי שזה קרה, ספורים הגברים שאיתם זה קרה.
ונסיים בבדיחה עצובה:
הדבר האחרון שחדר אלי היה מטמר אולטרסאונד לפני שבוע.
רוצה עוד רגע אחד כזה לפני שהכל משתנה לי. אני מרגישה שהקרקע נשמטת לי, זה טבעי, היא באמת נשמטת, הכל הולך להשתנות. אני רוצה עוד רגע אחד כזה. רק עוד רגע אחד.