זה עובר מאד מהר ובו זמנית מרגיש כמו נצח.
*
הלילה יהיה הלילה הראשון בו אנחנו לבד
בלי אמא שלי
רק אני ובייגלה בחסות החשיכה
במה זה שונה משעות היום? הרי כל היום אנחנו לבד
(אני מנסה להרגיע את עצמי)
ובסדר שיהיה קשה
ובסדר שלא אישן
הכל טבעי ונורמלי להחריד
בינתיים ש' של פרלין תומך ומרגיע מרחוק, הוא משמש כמרגיע הלאומי ומנרמל לי את הסיטואציה.
א' חברתי בודקת מה איתנו כל שעה, ק' חברתי הנוספת זמינה בשעות הקטנות כי גם לה יש בייגלה משלה. אחים שלי במרחק חמש דקות נסיעה ממני וזמינים לי.
אני מוקפת. הכל בסדר. תזכרי את זה ג'נט! מותר לחשוש. מותר.
ואמא שלי האהובה כל כך ישנה סוף סוף שינה נטולת הפרעות במיטתה. היא מאד צריכה לנוח. ממש רבנו היום. בסוף היא ויתרה ונשארה בבית שלה.
הבית נקי, נעים, מסודר ויש ריח תינוקות.
היא סוף סוף ישנה בעריסה
הגוף שלי שבור
תפוס
עקום
אין לי כוח ללכת להביא לי מים
אני פשוט אחכה להאכלה הבאה שלה
בינתיים שרועה שוב על הספה
רות
סוף
עדכון צהריים:
היה לילה טוב
נטול דרמות
תודה על החוויה הראשונה הטובה הזו 💜
