אני בת 39 הבוקר. בשמונה וחצי בבוקר שבת לפני 39 שנים באתי לעולם.
הגחתי החוצה מהכוסשלאמאשלי
זה לא מדויק
רופא היה צריך להתערב, לדחוף ידיים פנימה ולשלוף אותי החוצה.
מה סיפור הלידה שלי מספר עלי?
*
אני בוכה לא מעט בזמן האחרון
כולם בריאים זה הרי מה שחשוב
רק הלב שלי מוצף.
מה אני יכולה לאחל לעצמי?
שאהיה בריאה וחיונית.
שהבת שלי תמשיך לגדול ולהיות שמחה ובריאה
שאמשיך תמיד, כל החיים, להתרגש מהדברים הקטנים.
שאדע בכל נים ונים בי שאני ראויה לקבל אהבת אמת מכל הסובבים אותי.
שאמשיך לחייך ולומר שלום ולתת מים למנקי הרחובות גם כשחם לי ואני מזיעה ועצבנית וחרא על יולי אוגוסט.
שלא ייגמר בי הטוב והרצון להעניק.
אני מאחלת לעצמי להמשיך לחיות את החיים שלי באומץ. זה עובד לא רע עד כה.
ולבכות המון לא אומר שאין אומץ,.
רק אומר שיש לב ונשמה נצחית של הילדה שבי שמתקיימת. גם בגיל 39.
יאללה. הים מחכה לי ולבייגלה המתוקה.
הדמעות יחכו לשעת לילה.
בוקר נפלא.
