תמיד זה אני מולי

1. לא יודעת איך זה קרה. אבל יש לי את אדוני. כן. יש לי אדון. אני שלו כמו שלא הייתי של אף אדון. אני שלו עוד מלפני שידעתי שהוא אדוני. אני שלו.

2. אבל העניין הוא כזה. הוא לא רק אדוני. הוא גם חבר נפש שלי. איש השיחות האישיות שלי.

3. הוא נשוי. אני מנהלת קשר רגשי ובדסמי עם גבר נשוי. חציתי את הגבול הלא גמיש. הרי היו לי הזדמנויות דומות בשפע כל החיים. אבל נשואים מעולם לא משכו אותי. אני רוצה להיות הארוחה העיקרית. 

4. הוא ואני הכרנו וקיימנו קשר כבר לפני שנים רבות. זה גדול יותר מהשכל הישר שאומר לי: עופי משם את הולכת להיפגע. אבל הנה. 15 שנה אחרי. הודעה אחת וחזרנו. זהו. אני כבר פגועה. אני כבר כל כך פגועה. 

5. זה לא אומר שאני נשלטת. או סאבית. או נהנית מפניות של שולטים. או מחפשת את זה. אם כבר ההפך. אני מחפשת צעצוע מתוק להשתעשע איתו. יש פה צעצועים מתוקים?

6. זה כן אומר שאני שייכת לאדוני. זה אומר שאני שלו. שפוטה. כלבה. ילדה. ילדה. ילדה. ולא, שחררו מדדי אישיוז זה מגעיל אותי. אני ילדה שלו וזהו. גם כשהקשר איתו לא יתקיים עוד הוא לנצח יהיה אדוני. 

7. אני כותבת את זה מאד ברור אולי הכי ברור שכתבתי אי פעם בחיים: 

כשהייתי ילדה בגילאי 7-9 עברתי תקיפה מינית ממושכת וארוכה על ידי קרוב משפחה.

כשהייתי בת 14 הותקפתי מינית ונאנסתי על ידי אדם שהכרתי שהיה מבוגר ממני בעשור. גם זה היה קשר ממושך.

הגעתי לכאן לא רק בגלל החוויות המעצבות האלו. הגעתי לכאן כי נולדתי למציאות מסוימת, כי נולדתי אני. שילוב של טבע, מולד וחוויות ילדות בחיק המשפחה ובית הספר. 

בלי זה, בלי החלק הזה של בדסמ, משהו בי חסר מאד. 

זהו.