מאז ההתכתבות שלנו אמש
אני רטובה כל הזמן
כל הפאקינג זמן
לפעמים אני שואלת את עצמי, מה אני צריכה את כל הטלטלה הזו? מה רע לי בחיים שלי? הרי בסופו של דבר אני אכיר מישהו בטח באיזו אפליקציה, ונפגש, ונתוודע, ויהיו רגעים יפים, ואני אחווה עוד מאה אורגזמות מדהימות, והגוף שלי יתרגש ממגע אחר, ואפילו יחנקו אותי, ויסטרו לי ואני גם אחזור להינות מלהיות בצד השני, להוריד מולי גבר רעב, לתת לו לסגוד וללקק. כן. גם כזה.תהיה חגיגה של חושים ונוזלים.
כן.
אבל מי ייקח אותי לעמוקים? אף אחד מכל אלו. אף אחד.
אני לא אספר לאף אחד את הסודות המלוכלכים, זה ימות איתי כנראה. וגם איתו, עם אדוני, שהוא היחיד שיודע (לא הכל.. אבל יודע מספיק כדי להטביע אותי).
יש לנו נטיה כזו להיכנס ללופים של שיחות יחסנו לאן. בסוף מה יישאר? אני רוצה שנחזור לדבר בלי העננה המעיקה של מה יהיה איתנו. שנהנה ממה שיש עד ש...
אתמול הוא הבין את זה ברגע
וכנראה גם היה היה חרמן טילים
וכך גלשנו לשיחת זימה טרום ארוחה משפחתית.
אני מרדימה את הילדה
ולמטה בתחתונים
חגיגה.
סיימתי את הלילה ברגשות מעורבים. יש דברים שאני לא משתפת בהם את אדוני. אלו המחשבות הכי אישיות, שם טמון כל חוסר הביטחון שלי. אני שומרת לעצמי, עדיין ובינתיים.