תמיד זה אני מולי

אני בקושי משתמשת בו ממילא. לא כתבתי באופן הזה לבלוג כבר המון זמן אך אירועי היום הובילו אותי לפתיחת המחשב ולתלות מוחלטת בו 

כי פאקניג הלך לי הסלולורי וליתר דיוק, הלך המסך ועוד שעתיים כשהוא יחזור אלי עם מסך חדש, אני אפרד מ-1,100 שקלים. שאין לי. 

הרבה מאד מסקנות מהיום הזה. כמו למשל, שאפשר לחיות בלעדיו, זה פשוט פחות נוח. 

כמו כן 1, תמיד להחליף את הסיסמא באינטרנט למשהו שלך אחרת, את תתקעי עם הסיסמא של ספק השירות והיא תמיד תהיה מורכבת מאותיות ומספרים רנדומלים שבחיים לא תזכרי, ובסוף תשבי מתוסכלת מביטה בנייד חלופי מבלי יכולת לגלוש. 

כמו כן 2, מאד מוזר בלי וואטסאפ וטלגרם. לא מוזר רע בהכרח. 

כמו כן 3, הגעתי לפגישה בגן, כפי שקבענו, אך הגננת לא הגיעה, אני מרגישה מועקה משולבת עם תמיהה. למה לא פתחו בגן את הדלת למרות שצלצלתי? האם בכלל הייתי במיקום הנכון? האם הגננת הגיעה באיחור? האם היא חיפשה אותי? 

שום דבר לא קורה סתם הרי. אולי זה סימן שאת בייגלה לא אקח לגן הזה? 

כמו כן 4, אני מאד מאד חרמנית. שוקלת לעשות דברים מטומטמים ביותר כמו לסמס לאנשים מטומטמים ביותר אבל שהם סקס נפלא. או לסמס לי' שבטוח יעשה מטעמים מהכלבה שאני. זאת שמכריזה שזהו וחוזרת אחרי חודש וחצי לקבל ליטופים וסטירות. 

כמו כן 5, מניפסט חזרו לעונה נוספת, זה הכי גילטי פלז'ר והאמת היא, שזו עונה פחות נוראית מקודמותיה. זה עדיין חרא טהור ומדהים בגריעותו, אבל פחות. 

ביי.