תמיד זה אני מולי

מה יש לומר 

ימים של החלטות קשות, כבד לי מאד בנשמה. איזה מזל שיש לי ילדה מרהיבה שחיוך ממנה מטשטש לי את הדאגות. 

אז קניתי לי פרחים. הפעם גיבסניות. אני חושדת שהן מרוססות בצבע, לא אקנה מהאיש הזה שוב. ועדיין, פרחים לשבת כדי להזכיר לעצמי ששום דבר לא נורא ואיום, להזכיר לעצמי שאני חשובה ושאני טובה ובהחלט מגיע לי זר פרחים. 

בתמונה 

פיטמה שמונה חודשים אחרי לידה. האם אי פעם הן תחזרונה לעצמן? אל תענו לי אפילו!