תמיד זה אני מולי

כידוע, אני לא מתה על המילה אוננות. מעדיפה "להביא ביד". 

הבאתי ביד והפעם זו הייתה חגיגת זיכרונות מעורבבים, ע' וי' ובסוף גם ג'2. ע' הזה. לפני שלושה שבועות הייתה לנו התכתבות מוזרה באינסטגרם. הוא ממש פלרטט איתי ואף הצהיר געגוע לטוסיק שלי. שמונה שנים עברו. פאקינג שמונה שנים. הוא כבר נשוי ויש לו ילד. זה מרגש אותי ומאכזב אותי בו זמנית שהוא מפלרטט. ושאני נענית. 

אני חושבת שכמו שאמרתי כן לי'. כמו שטרפתי אותו עוד במדרגות בדלת הכניסה, ככה אומר כן גם לע'. אם תהיה הזדמנות, ולפעמים, אני קצת מתפללת שתהיה. אני יודעת שאנחנו נתפוצץ שוב. וזה יהיה כל כך טוב.

אבל אני וע' היינו מדהימים יחד רק בין הסדינים, שום דבר אחר לא עבד לנו וזה היה מה שזה היה. התמכרות טהורה. י' לעומת זאת, י'.. חלקים מהלב שלי נמצאים אצלו בידיים. כמו שחלקים מהלב שלו נמצאים אצלי. 

נחזור שניה להבאה ביד. כי על זה הפוסט. 

תוך כדי שאני גומרת דמיינתי איך אני מתפלשת בזרע, רוק, רטיבות, דמיינתי איך השיער שלי סתור ואת הלחי שלי אדומה. 

עבר יותר מדי זמן 

הבית מסודר מדי, הכיסוי על הספה לא זז סנטימטר. 

המצעים מתוחים מדי 

ויבשים לגמרי מדי

גם על זה חשבתי כשהבאתי ביד. 

מיינד יו, גמרתי 4 פעמים, היה לי הרבה זמן לחשוב.

בה ביי.