תמיד זה אני מולי

אל תשפטו אותי 

אני רגע לפני מחזור 

הזמנתי וואפל בלגי מאיזה מקום שווה. 

תכף אחזור לזה. 

*

היום היה יום קשה 

אין לי אפילו חשק לכתוב מה קרה ולמה 

יום בו הייתי חסרת סבלנות באופן דוחה במיוחד 

ובייגלה שלי אוף. הייתי כזאת חסרת סבלנות כלפיה שעכשיו אני יושבת פה ובוכה. לא מגיע לה. זה לא מגיע לה, היא גדלה ומשתובבת ולא תמיד מתמסרת לשינה וזה טבעי. פשוט לפעמים כל כך נגמר לי הכוח. ואני רוצה רק קצת שקט. 

מחר היא תקבל מלא מלא צחקוקים ונישוקים וזמן אימא בלי הסחות דעת של אחרים שרק הביאו לי עוד עצבים ותסכול היום. 

כואב לי כל הגוף. הצוואר שלי נוקשה ובכל נשימה עמוקה אני מרגישה את השכמות, הצלעות ובית החזה נמתחים ונקרעים עוד קצת. ואין נחמה בכלום. לא בתנועה, לא במתיחות, לא בכרבול ולא במקלחת חמה. והכל שבור ורמוס בגוף הזה. 

אז הזמנתי וואפל בלגי 

התחשק לי מאד 

ואמרתי לעצמי: 

הנה נחמה מתוקה ליום מריר 

1. בייגלה התעוררה בצרחות אימים בשניה שהתיישבתי על הספה ופתחתי את הקופסא 

2. היה פה מופע בכי של חצי שעה שכלל מתן נובימול, שאריות של דלקת גרון ויראלית. 

3. כשסוף סוף הגעתי לוואפל המיוחל, לקחתי ביס רק כדי לגלות שהוא כבר קר, מגעיל, דוחה, טעם של קיא. 

מסקנה 

לא תמיד את צריכה להיות עבד ליצרים שלך 

לפעמים פשוט כדאי לשתות מים וללכת לישון