מעוניינת למחוק את היום הנוראי הזה. כל הקונספט של לא לשלוח לגן היה גם כדי להימנע ממחלות.
בינתיים אנחנו בסשן אינהלציה. וחוסר שינה. וחוסר תיאבון. וחרא על הכל. וגם זין בתחת.
אוף. שתגדל כבררררר.
כמו כן לימדתי אותה לעשות היי פייב. והיא מאד מאד מאד מתוקה. ואני מטורפת עליה. אבל קשה לי טילים. ומתפוצץ לי הראש. אבל היא באמת משהו נדיר. הסקרנות שלה נפלאה בעיניי, אם כי היא מאד מעייפת.. אבל עדיף תינוקת סקרנית ונבונה על תינוקת עצלנית ואדישה.
התחלתי לחפש דירה חדשה. בית חדש לי ולפררחית. יש שכונה ספציפית בעיר ספציפית שאני מאד רוצה לגור בה, וכך בשבועיים האחרונים אני פוקדת את הגינה באופן קבוע ומבלה שם עם בייגלה. אני מדמיינת בדיוק איך זה יראה ואיך זה ירגיש. אני ממש יכולה לראות אותנו גדלות שם. הרי לא רק בייגלה גדלה, גם אני, כאדם, כאימא, כאישה שאוכלת נוטלה בכפית לארוחת ערב.
מפליא אותי שעוד נותר בי חוש הומור.
חיבוקים וחיזוקים יתקבלו בברכה.
