מחר אני בת 40
לפעמים אני מתנערת בבעתה, איך הגיל הזה קשור אלי? ולפעמים אני מרגישה כל כך בגיל הזה, בעיקר כי אני מאד עייפה, שחוקה, שבוזה והגב שלי מת כבר מחודש מאי האחרון.
אני מרגישה את השנים היטב.
התחלתי לכתוב כאן בשנות העשרים המוקדמות שלי ובמבט לאחור זה מרגיש לי שהדרך לסטטוס שלי היום הייתה ידועה מראש. אימא יחידנית שלפעמים אבודה בחלל.
[לכל המתעניינים בבייגלה, היא מהממת כהרגלה, היא חכמה ונבונה ומצחיקה מאד והיא גם יפה באופן לא רגיל אמרה האימא המשוחדת].
אני מחבקת את בת העשרים הזו שכל כך רצתה אהבה וזוגיות וכל הג'אז הזה. מחבקת אותה חזק ומנחמת, יהיו דברים אחרים ג'נט.
לא בא לי פוסט סיכום עשור
בא לי להביט קדימה אל עבר המחר
לפעול ולקוות שהחיים ימשיכו להיות טובים אלי
לייצר את פיסת גן העדן עבורי ועבור בתי המתוקה
אני רוצה להניח בצד את החששות הרבים
לפחות בשבוע הזה בו מתוכננות עבורי חגיגות מכל סוג.
הרבה מאד חודשים חייתי כשאני עושה את המינימום ההכרחי כדי שיהיה בסדר
אלו לא החיים שאני מבקשת עבורי
אני יכולה לומר עכשיו שזה דיכאון
וזה בסדר להודות בזה
את יכולה להיות מדוכאת ועדיין להחזיק בית ולטפל בילדה שלך.
אבל, זה לא יכול להמשיך. אני לא יכולה יותר.
עוד רגע קט
אני יוצאת לאור
עם הרבה רוח במפרשים
עוד רגע קט.
