תמיד זה אני מולי

יודעת שיחלוף 

לא מאיצה בזה 

נותנת לזה מקום 

בערב בעיקר 

כשהבייגלה ישנה 

אפילו לבכות מרגיש לי מטופש

אני רק עצבנית וכועסת 

אם כי בכיתי המון אתמול כשנכנסו לגן 

ובייגלה ירדה ממני והלכה לשחק כמו ילדה גדולה 

מנסה לחשוב 

מה יגרום למשהו להזיז לי את הפעמון

משהו שהוא כמובן לא בייגלה 

כי היא מזיזה אצלי המון ופותחת לי את הלב ומרחיבה 

וזה לא בשירים ולא בנופים 

זה לא בשיחות עם חברים 

זה גם לא במין 

אז מה זה הדבר שיכול להוציא אותי מהבור? איפה ואיך משיגים?

כי נתתי כבר מקום לעצב ואין מקום יותר 

לדיכאון