תמיד זה אני מולי

חדר השינה של בייגלה הוא הממד 

תכלס, יתרון עצום בתקופה זו. 

היא מתעוררת תמיד כשאני נכנסת וסוגרת את הדלת, ומייד מבקשת ידיים.

ברקע, האזעקה נשמעת היטב.

אני מחבקת את בייגלה שחוזרת לישון על הכתף שלי ונושמת אותה עמוק 

היא אי השפיות שלי, העוגן. כשאנחנו מחובקות אני אוטומטית נרגעת כמעט לגמרי. וגם היא. 

העולם שלנו השתנה לעד

והיא הולכת לגדול לעולם הזה 

שיהיה חדש לי ושונה 

אבל עבורה, זה כל מה שהיא תכיר 

ואני מייחלת לטוב שייצמח מהאדמה המדממת שלנו. זה מגיע לה. וגם לנו.