נכון תמיד מדברות שאחרי לידה שאת הופכת לאמא אז את הישנה כבר לא קיימת ויש ללמוד להכיר את אני החדשה? והכל מאד צ'יל, כי זה מסע כזה מעניין וכו'.
ואני החכמה, חשבתי שאני על זה. חשבתי שהכל עובד לי סבבה.
אבל לא.
כי מבלי ששמתי לב לזה, לא יצאתי למסע להכיר את עצמי החדשה, אני פשוט חיה, מתקיימת לי בתוך העולם הזה שלא באמת נוח לי בו. יצרתי לי שגרה מאד ממוסגרת ומבודדת. לא יצאתי לבילוי כבר חודשים רבים (לכתוב בילוי זה זקן, נכון?), אני מאכזבת את החברות שלי על בסיס קבוע כי אני תמיד מבריזה, גם אם הסיבות לגמרי מוצדקות, אני לא מתאמנת למרות שאני זקוקה לזה, אני לא יוצאת לדייטים למרות שאני רוצה להכיר מישהו חדש ומעניין.
הכל מאד רופס ומנוון. אני מאד רופסת ומנוונת.
ויש לי כל כך הרבה מה לכתוב, גם על מין! אבל אני לא מוצאת את הפניות הנפשית לשבת ולכתוב ויותר מזה, אני חושבת שמשהו בזרימה של הכתיבה שלי אבד ולא יחזור עוד.
וזה באמת, הכי מעציב אותי יותר מהכל.
תמונה של ציצי ליחס
