שליליים בעיקר.
פעם הכתיבה הייתה כלי תרפיותי עבורי
היום אני מתקשה מאד להביא את עצמי לכתוב.
מתגעגעת, חסר לי, חסום לי.
המצב פה מאד מחורבן
צער גידול הורים החל מוקדם מהצפוי
ואחרי הדרמות שאבא שלי מעביר אותנו הפעם זו אימי היקרה שליווינו שלוש פעמים למיון. בשבוע.
איני אשת בשורות טובות, שכן אימא שלי במצב מדאיג אך יציב וכעת הכל בבירור שייקח זמן, ועד אז, כולנו פה על כדורי הרגעה.
לונג סטורי שורט:אחרי שבוע של כאבי ראש היא איבדה הכרה והתמוטטה ונמצאה בשירותים עם חבלת ראש מבהילה. אימא היפה שלי. היא איבדה הכרה. פעמיים. לא עילפון חמוד. איבוד. הכרה. בהפרש של שעות.
לצערי, מי שמצא אותה היה אבא שלי, והוא רדוף עד לרגע זה ונמצא במצב לחץ תמידי שרק כדור הרגעה מצליח קצת, קצת, להרגיע אותו.
היא סרבה להתאשפז מה שהוסיף לי עוד עשרה טון על הלב. ובתוך כל זה אני מנסה בכל מאודי להיות אמא טובה לבייגלה, אמא מתפקדת ודואגת ושמחה.
בכיתי פעם אחת השבוע ומאז אני אסופה באופן מדאיג.
אני משוועת לפירוק, אבל פירוק טוב!! שכולל צחוק, מין, אורגזמות וסמים.
משוועת לבכי טוב
משוועת להקלה
יש לי על מה להודות
על הבריאות שלי ושל בייגלה
על כך שיש לי משפחה ואחים שותפים שנושאים בנטל
על כך שיש לנו יכולת לצחוק גם ברגעים מאד קשים
על כך שיש לי חברות שיודעות להקשיב ולתת חיבוק מרחוק
ועכשיו זו קריאה לעזרה:
אני מחפשת עבודה! כל מה שקשור לעבודה מהבית או לתחום האדמיניסטרציה ברפואה.
אני פסיעה, פסיעה, פסיעהההההההה מהתפטרות.
