אנחנו לא נשקלות אבל אפשר לומר שירדתי מידה.
המשקל הוא משני בתהליך (עבורי)
חשוב לי יותר להתאזן, להשקיע בעצמי, להכין לעצמי אוכל, לאכול פאקינג מסודר ולהרגיש סבבה עם זה.
עד כה, הולך מאד טוב.
לומר שלא קשה זה לשקר, קשה, כן, אבל זה הופך את כל העסק למעניין יותר.
אם מישהו היה אומר לי שאני אצליח לחיות בלי סוכר וקמח ועוד לחייך ולהיות בשלווה עם זה כנראה שהייתי צוחקת לו בפרצוף.
אז נחמד לי מאד לרגל גיל 41 עוד שבועיים, לגלות בי כוחות חדשים. הדיכאון ששלט בג'נט בחודשים האחרונים נחלש ואני מרגישה התעוררות, איטית, מתונה, אבל התעוררות.
כמובן שההפסקה מכל הסוכר וקמח היא רק לעוד שלושה שבועות, וזה בדיוק מה שאני אוהבת בתהליך הזה של אמא חטובה. אין לא מוחלט על כלום לכל החיים. יש איפוס של הגוף ויציאה לדרך מאוזנת וטובה יותר.
האם לדעתכם לאחר פוסט זה אני יכולה להפוך לאשת שיווק של אמא חטובה?
