אז החשש היה מוצדק ומסתמן כי לבייגלה יש צליאק. למזלי בעולם השפע, זו אינה גזירת גורל, מה גם שאני באופן אישי נהנית מחיים ללא גלוטן ואין סיבה שלא. בשבוע הבא נתניע תהליך של בדיקת רופא וגסטרוסקופיה. אתמול הייתי חרדה מזה והיום אני נחושה לעשות הכל כדי שלבייגלה יהיה טוב בבטן ובנשמה, אז גסטרו איט איז.
אני והדאגות יד ביד לעבר עולם נטול גלוטן.
*
אני מרגישה שהגיעה העת לרענן את התמונות הלא מייצגות שלי באוקיי סטופד ונהיה לי קצת עצוב שחוץ מסלפיז אין לי שום דבר להציג. מה זה אומר על החיים שלי? אה, שהם משעממים וחסרי מעש מעבר ללהיות אימא. מבאס אותי. אני יודעת שעוד מעט יהיה קל יותר, ועדיין. מה עם עכשיו?
אני גם מחפשת בגדים כי כל החולצות, אני חוזרת, כלללל החולצות גדולות עלי ולא מחמיאות לי יותר. אני מחפשת את רייצ'ל הישראלית! שתבוא להלביש אותי בסטייל עם תקציב של שיין. סתם. שיין מוחרמים אצלי.
*
המטופל החמוד מהעבודה.
אתמול הוא התקשר למרפאה.
הייתה שיחה קולחת ונעימה וקצרה וכל כך רציתי לסמס לו "אתה חמוד. אולי קפה?" או "בא לי ללקק לך את הגוף". או "אולי תבוא להביא בי?"
אבל לא.
שוב קיפאון וחוסר בטחון.
שיסמס לי הוא בעצמו אינעל שורלוק!
