זה מה שזה היה בבוקר. אני לא חושבת שאני פחות מכל אדם אחר, ג'נט של פעם פעם הייתה אוכלת את עצמה ולוקחת את העלבון הזה איתה. אבל זה עוד רגש הוא בא. הוא הלך.
לקבל אותי זה לקבל את המצב הקיים, יחידנית עם פעוטה. אחת שעושה הכל לבד! או בתשלום להנדימן חביב, בבקשה תנו לנו המלצה להנדימן חביב בבקעת אונו, אגב. הכיסאות עדיין לא הורכבו והיה פה ניסיון כושל.
היינו בפארק היום עד שתפסה אותנו האזעקה ואז נרמסנו בדרך למרחב מוגן. מודה שאיבדתי את זה וצעקתי שם על אנשים שיש פה ילדה קטנה שהם רומסים.
הפארק היה מלא באנשים חביבים לרוב, והיה אוויר טוב והרגשתי טוב ובייגלה הייתה מופלאה ושום דבר בי לא נצבט. זה היה נעים.
היה שם אבא שקצת פזל לכיווני וזה עשה לי נעים בגוף ובראש. אני האימא הרגילה הזו שאתם רואים בפארק בשבת, עם השורטס והחולצה הזרוקה
עם השיער הקצת מבולגן
זאת שקצת ילדה בעצמה,
ובתוכי מתחוללים כ"כ הרבה רצונות ומאווים
הלוואי והייתם רואים פנימה לנשמה של אותה אחת בפארק.