כבר דיברנו על זה שאני חשופה להמון מידע רפואי ומקרים רפואיים מרתקים (וגם פחות מרתקים) במסגרת העבודה שלי?
המקרים שאותי מעניינים הם המקרים הפסיכיאטריים, זה מרתק אותי, שואב אותי ובו זמנית גם מאד מעיק וסוגר עלי קירות.
זה יכול להיות כל אחד
זו יכולה להיות אני
השבריריות של החיים, הכימיה במוח, הקלפים שחילקו לנו, הבחירות שעשינו, המלחמה העכשווית.
לפעמים אני מרגישה שאני באמת משתגעת
ואז אני מזכירה לעצמי איך נראה שיגעון אמיתי
ויודעת שבסך הכל חרא לי ואני קצת מזגזגת בין קצוות של טוב ומדהים לחרא בוצי, אבל אני בסדר.
יש דברים שאני לא מוכנה להודות בהם אפילו בפני עצמי, כי אני מתביישת. אבל לא בושה מתוקה כזאת של רטוב בתחתונים, בושה עמוקה, שרוצה להשמיד אותי(או אני אותה).
**
היו כל מיני עניינים מעניינים ואיזה התחלה של משהו
סוף סוף שיח מעניין עם איזה בחור שעניין אותי בכל רמה.
אין לי כוח לפרט וזה גם לא רלוונטי.
אני שמחה שזה סוף סוף קרה ויצאתי מהקיפאון!
ובאותה נשימה
הוא נעלם והתפוגג לו
ואני מודה שזה הפתיע אותי מאד
לא צפיתי את זה קורה
כי באמת, זרם, הרגיש טוב, היה מצחיק, עמוק.
וזו פעם ראשונה מזה זמן רב שממש רציתי כבר להיפגש.
אז אכזבה
ותחושת דחייה
ולא נעים בלב או בגוף
ונותנת לזה להיות
יוצאת עוד מעט לאיזה מפגש לא מעניין במיוחד אבל יהיה שם קפה ומזון איכותי.
החלטתי לעלות על עקבים ולהיות מהממת כמו שאני מבפנים