אני מתעבת את המקום בו אני עובדת. לזכותי ייאמר שזו ההרגשה בערך מיומי הראשון כאן.
אני חושבת שמיהרתי להסכים לתפקיד הניהולי , ואולי לא הייתי צריכה, לא כי אני לא יכולה לו, אני כן
אני פשוט עובדת עם מיצי הזבל האנושי. וזה מקרקע.
אני ומערכת הבריאות מסיימות את היחסים ביננו עד יוני 2026. ואמן אמן, אולי קודם, אם אמצא משהו באמת שווה.
"
ובאופן כללי
החרדות איתי ואני איתן וממש כיף ומלבלב
באמת, כזו חוויה מרנינה. לא ממליצה לכם אלא אם בא לכם להסתובב כל היום עם גוש מחנק בגרון, מועקה בבטן וסרעפת מקוצרת פלוס עצבים מתפרצים פלוס צריכת קפאין מוגברת.
אני בדיוק קמה לקנות קפה.
החדשות הטובות הן שסיימתי אתמול את מסע הטיפול שלי, ואחרי חצי שנה של עבודה מאומצת יש לי כלים נוספים שאיתם אוכל להתמודד עם עצמי והחיים. זה מוכיח את עצמו בהחלט.
היא שחררה אותי באהבה להיות המטפלת של עצמי, תוך כדי הבנה שהיא תמיד תהיה שם עבורי או כל מטפל אחר ברגעים שארגיש שצריכה.
ואני רוצה רגע לעצור
ולבקש
שמישהו
בבקשה
יטפל בי
זה שאני מחזיקה הכל זה אחלה ואל תיקחו לי את זה.
אני אוהבת להחזיק הכל ואני אוהבת להיות על הדברים גם כשזה מאד מאד קשה וחונק ואל תשאלו בכלל, אל תשאלו מה אני עוברת עם בייגלה ובכלל.
אני רוצה לפעמים
להניח בצד את המושכות
להשכב לאחור
ולשחרר.
ושתטפל בי.
כן אני יודעת שאני אמורה להיות יותר ספציפית
אבל אין לי כוח ובא לי לבכות מלא.
ביי.