הערב ביצעתי את ההזרקה המדוברת למפרק ירך שמאל, הייתי גיבורה אמיתית וביצעתי את ההליך ללא טשטוש ורק עם הרדמה מקומית. זה כאב אבל נשמתי. ועכשיו כואב. כואב מאד. מ א ד.
אני תכף אבלע קוקטייל משככי כאב ואשקע בעולם שכולו כריות רכות ושמיכה מלטפת.
הקלה תגיע בין יומיים לחמישה. בינתיים אני נחה, נושמת אל תוך הכאב ונושפת החוצה. מהמותן, הישבן, האגן, הברך, הירך אלוהים אדירים- הירך. אלה כאבים שלא חוויתי מימיי.
בא לי ידיים חמות על כל מה שכואב לי. לנשום. להרגע. לשחרר שליטה.
כאן האצבע מסמנת מקום שנעים לו מאד לקבל נשיקות, הסנפות וליקוקים.
שטף הדם החביב הוא תוצר של עיסוי אינטסיבי שאני עושה לעצמי כל היום כי אם אני לא מעסה את הנקודה הזו אני פשוט לא מסוגלת לשבת. בכלל. גם לא לדקה.
מה שמפליא אותי בכל זה הוא היכולת המדהימה לתעל את הכאב הזה לשחרור מיני, לדאוג שיהיה לי נעים, למרות הכאב. זה גם נחשב לסלף קר, לא?