האם כדי לסתום את תחושת החרמנות הבלתי ניתנת למימוש דפקתי עכשיו סודוך?
כן.
האם היה לי טעים ברמות מטומטמות?
כן.
האם אני לא עומדת בלחצים המופעלים עלי מכל כיוון, בעבודה שהיא פשוט... טמטום חוצה גבולות או בייגלה שמחר מבצעת אנדוסקופיה בהרדמה או אצלי שיש לי 193761 דברים לסגור ואפס זמן?
אז כן
כל זה בסוף
מתורגם לעליה הורמונלית שמביאה לפרץ החרמנות ואכילת טוסט נקניק (שילבתי קורנביף ורוסטביף ועכשיו בא לי לפתוח כפתור ולמות בשקט במשרדי).
האם זה אומר שאני אענה לכל הזמנה כאן ב"כןןןןן כן כן בוא! בוא נפגש איש שלא כתוב עליו דבר בפרופיל וקרא את כל הבלוג שלי ויודעת עלי דברים עמוקים-בוא נפגש לזיון חסר מעצורים"
לא.
אין לי
זמן כוח או עצבים
ובחיי, שאני מריחה מקילומטר מתי אתה באמת מתעניין בי ומתי אתה רוצה רק למצוץ לי את הפטמות. אני מאד מתרגשת מהגוף שלי וגם מחשיפה. הוא אחלה גוף. אבל...
זה רק גוף.
אני כרגע משמרת אנרגיה
ומעוניינת להוציא את כל תסכוליי על לשון שכבר מכירה. וגם אצבעות. זהו.
יאללה. ביי.
בתמונה - חזה שנראה ענקי! אבל במציאות זה רק 85 D