לפני 4 חודשים. יום חמישי, 6 בנובמבר 2025 בשעה 6:33
לא משנה כמה הכנה עשיתי לעצמי
וכמה הייתי אסופה ומתפקדת, ברגע שהניחו עליה את מסכת הטשטוש הדמעות זרמו ממני בשקט.
יש לי ילדה נדירה. שניגשה באומץ וקור רוח לבדיקה והגיבה לכל המתרחש בסקרנות. הבכי היחידי שנתקלתי בו היה כשהוציאו לה את המחט אחרי שהתעוררה.
יש לנו עוד דרך לעבור
אבל החלק המעיקקקקקקק מאחורינו.
הרופא שלה ואני החלפנו מספרים
"מה שאת צריכה, תכתבי לי".
הוא לא איש יפה
אבל האמפתיה והכריזמה שלו עושים לי נעים בבטן.
הו מיי שיש שם חשמל. אבל לא אנקוט בצעד כי נו, הוא בטח נשוי.
בא לי לבכות מליונים ולשחרר את הכל החוצה. במקום זה עשיתי שופינג ממוקד ומוגזם בו זמנית.