הימים הם ימי עשייה רבה לצד התרסקות והתמוטטות במיטה
המוח שלי הפך לדייסה בטעם נוטלה
יש אותי המתוקה
סיכמנו שאני מתוקה
נכון?
ויש כל כך הרבה דברים לטפל בהם. באמת. כך כך הרבה. ואני מאד אוהבת לתקתק. אבל אני באי ספיקה.
אני עמוק בתוך הרשימות. עמוק בעשייה. אבל התנפח לי הראש כבר.
להיות מבוגר אחראי זה לא כיף!
עברו חודשיים מאז שחזרתי לציפרלקס ואני מרגישה שיפור נהדר, בדברים ה"קטנים"
חזרתי לשמוע ולהינות מאד ממוזיקה
פתחתי את הלב ואת הבית לחברים וחברות
חידשתי קשרים שאבדו לי
הכרתי את הלוחש לאורגזמות (חייבים למצוא לו כינוי אחר, תעזרו לי! איך נקרא לבחור? הוא עלם חמודות, אמן לשון ברמת מאסטר, כיף לנו ומצחיק לנו מאד כשאנחנו נפגשים, צריך לתת לו כינוי רחב יותר! אוף המוח שלי דייסה)
התחלתי לאפות עוגיות ללא גלוטן! רק פעם אחת אבל היי יצא טעים למות.
חזרתי להתאמן!
והכי חשוב
חזרתי לחלום ולדמיין. זה הכי חשוב. לדמיין. לצייר לי את החיים שאני רוצה, ולהגשים.
זה יקרה.
שיהיה לו בתיאבון 💜 ממוחזרת מפוסט שהושמד