"רגש לא מבקש רשות. הוא מגיע.
הבחירה היחידה שלך היא אם להלקות את עצמך עליו, או להניח לו להיות רגע".
כשמעשנים וויד בקביעות. לא זוכרים חלומות. אבל אני תקולה. אני זוכרת מה חלמתי.
הגוף נח אבל אני קמה עייפה.
מה שאני מסלקת מזמן ערות או "שמה בצד" עולה בשינה.
ג'נט של לפני כמה שנים הייתה מסמסת לו ומספרת לו, שהיא פגועה. שהיא קיוותה לתו סיום. הייתי כותבת לו שיש ביננו אינטימיות מינית אבל אנחנו זרים מוחלטים.
כי הייתי רוצה שייראה ויבין
שיש פה נפש. שציפיתי לתקשורת אחרת.
אבל זה מיותר. זה לא ישנה שום דבר. אז השמעתי מה כואב לי. ו...?
אז ג'נט של היום מעבירה את השיחה המדומיינת הזו לארכיון.
שוטפת פנים
מצחצחת שיניים
מכינה אוכל לילדה לגן
בוחרת בגדים
מסמיקה לחיים עם צבע
ויוצאת ליום שלה.
*
ומחכה לערב
למפגש עם איש הצלילים
שמלטף ומנשק את כל מי שאני
שמגיב בסקרנות ופליאה
אלי
שהחיבור אליו עושה לי חשמל נעים בעורף ובאוזניים
בערב נתכרבל
אני, הג'וד ואיש הצלילים. וייכאב לי בלב. אבל לפחות אהיה מחובקת בזרועות נעימות.