אין בי שום דבר חטוב
אבל כן מתעוררת בי תחושת ויטאליות
הסיבוב הזה כל כך מאתגר וקשה ביחס לפעם הראשונה לפני שנתיים.
אני נורא אמוציונלית, מה שאומר שיש לי אפס סבלנות לטמטום וזה גם יוצא ממני קצר ונוקב.
וכבר דיברנו על רפי השכל שעובדים תחתיי? לצדדי? מעלי?
*
בא לי קרואסון שקדים חמאה והפוך מוגזם.
*
אבל אתם יודעים למה יש לי סבלנות?
לבייגלה.
לילדה הזו שהיא קרן אור בחיים האלה.
היא אשכרה מצחיקה, כאילו, זו ממש תכונת אופי, הילדה קורעת מצחוק.
ויש לי טונות של חמלה כלפיה. כי לא קל להיות המסומנת היחידה בגן. והיא היחידה!
יש בי חמלה אבל לא רחמים.
וגם כלפי יש לי חמלה.
משתדלת ממש. לחמול.
אני גם מרגישה שוב פעפוע של צורך למין טוב. רגע, אני אדייק - לזיון ממש ממש טוב.
יודעים מה הופך אותו לטוב בעיניי?
שיחה טובה
קירבה
מגע
הכנה משביעת דעת - יעני פורפליי אבל לא של זורקי זין
ובולבול טוב ממש
וריח לא פחות מאלוהי שיטמטם את חושיי
מאד מאד פשוט, הלא כן? 🙄
**
בקיצור
כרגיל יש כ"כ הרבה שאני רוצה לעלות על הכתב
אבל כל כך מעט זמן וסבלנות.
בתמונה - חולצה נטולת חזיה. אבל כן גוזייה כזאת מפנקת ונעימה.