- "יש לך דרישות לגבי הלבוש לפגישה? אני צריכה להערך מראש"
- "עקבים, תגיעי בלי חולצה ובלי כלום תחת הג'קט"
- " אוכל להגיע בעקבים נמוכים ונוחים יותר?"
-" לא זונה"
הגיע היום המיוחל, שולחת תמונה לפני תחילת הנסיעה אלייך.
"כל הכבוד כלבה ויפה שלא שכחת את הרצועה"
מגיעה למקום בו קבענו, אתה אוהב לאסוף אותי ולנסוע יחד לצימר.
כמובן שאני מקדימה ואתה מעט מאחר. אני על קוצים, מרוגשת. כל דקה מרגישה כמו שעה. כל רגע מסתכלת בשעון בודקת את הדקות שחולפות.
הגעת.
החנת רחוק.
כמובן.
אתה רוצה לראות אותי צועדת.
אני רואה את המבט שלך מרחוק. תחמני, ערמומי, מנסה להסתיר את החיוך הזחוח.
אני צוחקת לי. ככה זה שאני מובכת. הצחוק יוצא ממני.
נושמת נשימה עמוקה ויוצאת מהרכב, על העקבים האכזריים, בלי חולצה וחזיה רק ג'קט ורצועה.
מה חשבתי לעצמי שקניתי אותם בכזה גובה?
צעד אחד אני לא מצליחה לעשות ולהראות נורמלי.
צועדת לאט ומצחקקת לי. נעזרת בגדר שלשמאלי.
צעד ועוד צעד. רואה איך הקשר של הג'קט שלי מתחיל להפרם. חוששת שלא יפתח.
אבל ממשיכה לי בהליכת הברווזה המיוחמת.
הרחוב שקט אין אנשים ועם כל האש, הריגוש והמבוכה שבתוכי אני מרגישה רגועה.
ובכל הזמן הזה אתה מסתכל, בוחן.
מעניין מה עובר לך בראש באותם רגעים.
אני מתקדמת, רואה את הסוף.
לפתע יוצאת מהגדר שמצידי אישה. אישה צעירה.
הרגליים מתחילות לרעוד יותר.
אני הופכת לאדומה. לוהטת בתוכי מהמבוכה.
היא עוצרת, אני עוצרת. היא מביטה בי. אני משפילה מבט וממשיכה.
מתה מבושה בתוכי. מתה. הגוף רועד מרגישה שעוד רגע אני נופלת.
היא בוחנת אותי, מכך רגל ועד ראש.
ואני ממשיכה מדדה לי על העקבים המזויינים האלה. ועוד עם רצועה שמשתלשלת לה.
אלוהיייייים. אם רק האדמה יכלה לבלוע אותי, הייתי קופצת ראש.
היא עוברת אותי אבל אני מרגישה את המבט שלה חודר, מפשיט. מעניין מה עובר לה בראש.
אני צועדת. צועדת עקום. צועדת לאט.
חחח זונה? זונה יותר מיומנת ממני בהליכה על עקבים.
אני כלבה, על ארבע יותר נוח לי.
ממנה הייתה לי עוד הליכה של 2 מטר עד לרכב שלך. הליכה שהרגישה כמו נצח.
אני פותחת את דלת הרכב.
"ראית??? בא לי למות. בטח היא חשבה שאני זונה" אמרתי ונכנסתי לרכב.
"אבל את זונה" אתה אומר
ברווזונה על עקבים☺️☝️