סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

❤️❤️

לפני שנה. 4 באפריל 2023 בשעה 17:00

חכם, רשע, תם וזה שאינו יודע לשאול...

 

קווים לדמותם בנוף הגברי בעולם המקביל.

 

החכם...

הוא זה שלא יגש ישירות לעניין הסקס, זה שינסה לדבר לליבך, להבין אותך.

זה שינסה לכבוש אותך, להכיל אותך, לקבל אותך.

זה שיקח איתך את הזמן, בקצב שלך.

יגלה אותך, יגרום לך להיפתח אליו.

זה שיודע שזה כנראה ישתלם.

זה שבחוכמתו מצליח לראות אותך.

 

הרשע...

אותו אני מדמה לכל מיני השולטים שניסו להכנס לחיי.

רשעים כאלה שרק ניסו לקחת.

ישר...מההתחלה, לתת הוראות...לתת הנחיות.

WTF?!

אלו ששפטו את חוסר הביטחון. אלו שרצו רק לנצל. 

זה שברשעותו רוצה רק לקחת ולא לתת.

 

התם...

זה כל הבייבי פייקים...שאת צריכה ללמד אותם.

הבית מעל הכל...תהיה זהיר.

בתור התחלה תעלה איזה תמונה של כוס קפה.

המקום ממכר אז תלמד לשים גבולות. 

זה שבתמימותו הראשונית כאן כנראה סומך על מי שמולו ולא יודע כמה הוא צריך לשמור על עצמו.

 

וזה שאינו יודע לשאול...

אוחחחח אלו הכי דפוקים מבחינתי.

את באמת שמנה?

כמה שמנה?

מה גודל החזה שלך?

זה נכון ששמנות הכי רטובות?

אותם אני הכי שונאת....

 

ואני?

בתוכי ארבעת הבנים הללו...

אני גם חכמה,

כי למדתי לזהות...לא קל לסבן אותי.

מהר מאוד מבינה מי עומד מולי.

 גם רשעה,

כי זה מצרך נדרש בעולם המקביל.  

גם תמימה,

אולי כי אני מגיעה עם רגש ונתינה גדולים.

ותמיד אני מגלה כאן דברים חדשים..בעיקר על עצמי...

 וגם לא יודעת לשאול....

לא יודעת לשאול על עצמי....

מי אני כבר?

את אוהבת את עצמך?

את מרוצה מעצמך?

 

אני בעצם יודעת לשאול...

אבל פשוט לא יודעת לענות כנראה.

 

חג שמח💗

 

אגב...החכם....

עדיין חכם 💗

 

ונראה לי....שזה השתלם לו🙃

לפני שנה. 21 במרץ 2023 בשעה 17:55

הוא בא,

בא במיוחד.

מרחק משמעותי.

רק בשביל להעניק לי חיבוק.

בשביל להעניק לי חום,

להוכיח לי,

שזה לא רק הסקס.

 

אני במחזור.

לא יהיה כלום הוא אומר.

אני בא לתת לך את החיבוק,

החיבוק שאת זקוקה לו.

וזהו.

 

חיבוק ענק,

עוטף,

נשיקות רטובות.

 

הוא יושב,

אני מעליו,

פנים מול פנים.

מלטפת כל פינה בפנים שלו,

הזיפים שלו...

כזה חתיך.

מעבירה את ידי בשיער שלו.

מנשנשת אותו מכל כיוון.

הוא מדבר,

אני מנשקת.

הוא מדבר,

אני מקשיבה.

הוא מדבר,

אני מסתכלת על העיניים היפות שלו.

כמה שאת יפה.

מבוכה.

מרגישה אדומה.

אני לא יכול איתך.

אם רק ידע,

כמה קשה לעמוד בפניו.

פאק איתו.

 

אני רוצה.

לא לא.

לא יהיה כלום היום.

אני מתחננת, 

בבקשה...

רק ליקוק,

קטן קטן.

 

הוא מתעקש,

אבל אני עקשנית גדולה יותר.

אלופת התחנונים אני.

מי יעמוד בפני?

 

חגורה נפתחת.

מכנס מופשל.

והפה שלי,

במקום הטבעי שלו...

 

חיבוק ✔️

מציצה✔️

 

זה לא שאתה לא עומד בפניי,

אני זו שלא מצליחה לעמוד בפנייך❤️

לפני שנה. 16 במרץ 2023 בשעה 18:44

 גדולה בהרבה מהגיל של ההורים שלי.

חברה שהיא אמא, אחות, דודה, מנטורית.

חברה שהיא מכלול עבורי בכל כך הרבה היבטים.

חברה שאומרת שכשאני לא מגיעה לעבודה אין לה חשק להיות במשרד.

 

היא נשואה 50 שנה.

לפני כשנה היחסים עם בעלה עלו על שרטון.

הוא טען שהיא קברה אותו כל השנים ושהוא רוצה לעזוב את הבית.

שנה שאני איתה יד ביד תומכת ומייעצת לה בקשר עם בעלה.

שנה שאני רואה אותה נלחמת בשיניה על הגבר שהיא אוהבת, הגבר היחיד שהיא ידעה.

זוכרת ששאלתי אותה לפני שנה "אולי יש לו מישהי?" .

היא ביטלה אותי מיד.

לא רצתה לספר לי את מה שהוא גילה לה כבר אז.

 

היום הוא עוזב את הבית. כבר שבוע שאני מנסה לא להשאיר אותה רגע לבד.

שבוע שאני מרגישה הבת שלה, אחות לילדים שלה.

כואבת את כאבה, מנסה להבין...

היום היא נשברה וסיפרה לי שהוא ניהל רומן של שנתיים וחצי.

 

הרגשתי את הסכין בלב.

 

ואז הכל יצא ממנה....

סיפרה מה הוא סיפר לה על הקשר שהיה לו...

דברים שידעה במשך כל השנה ושמרה לעצמה.

הוא סיפר לה על הפעם הראשונה שזה קרה.

סיפר שהיא משכה אותו לשם שלא הייתה לו כוונה.

סיפר שהיא עשתה לו חדווה בלב.

שהוא הרגיש חי.

סיפר על המלונות שהם היו בהם.

סיפר שהוא לימד אותה למצוץ.

סיפר שהוא לימד אותה מהי אורגזמה.

סיפר על הפעמים שהוא שיקר שהלך לעזור לחבר אבל בעצם הלך אליה.

סיפר שיש לו רגש כלפיה.

סיפר שהוא עזר לה להתקדם בעבודה.

סיפר שהוא לימד אותה חוכמת חיים.

דברים שהיא שמרה בתוכה שנה שלמה ולא שיתפה.

ואני יושבת מולה...

הנשמה שלי יוצאת מהמקום מכל מילה שיוצאת לה מהפה.

בוכה את נשמתי. לא מאמינה על מה שאני שומעת.

לא מאמינה כמה לא מגיע לאישה שמולי לחוות את הדבר הזה.

ממררת איתה בבכי ומחבקת.

מרגישה שהלב שלי שבור כאילו שאני חווה את זה.

 

בתוכי מרגישה אפסה...

כי הרי אני גם האישה השניה.

זאת שניהלה ומנהלת רומנים ארוכים.

זאת שאוהבת מהצד.

זאת שלאיש האחר נותנת את החדווה שכל כך חסרה בבית.

 

חוזרת לבית...בוכה וקרועה...

 

ואני תוהה לעצמי, למה אני בוכה?

עליי? עליה?

אולי על שתינו?

לפני שנה. 14 במרץ 2023 בשעה 8:04

 

גם אלו שהיה נראה לך שהיו,

גם אלו מתנות.

זה שבנה איתך חלומות

היה טוב עבורך בדיוק כמו

זה שגרם לך לבנות חומות.

זה שביקש סליחה,

וגם זה שלא דאג לבקש.

בכל פעם שגילית שאינך מכירה

את האדם שמולך,

גילית את האדם שאת, עצמך.

 #הם_לא_רוצים_ממנה_כלום_או_לא_יותר_ממה_שהיא_נותנת

לפני שנה. 11 בנובמבר 2022 בשעה 10:35

וטוב לי....

ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש 

טובבבבב לי 

❤️❤️❤️❤️❤️

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 26 ביוני 2022 בשעה 17:19

פירוש:

דָּבָר בִּלְתִּי בָּרוּר, מַעֲשֶׂה שֶׁאֵינוֹ מְסֻיָּם וּמֻגְדָּר, עִנְיָן שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ.

 

אז סתם...זה בעצם לא דבר רע, לא דבר שמוריד מערכי.

אז למה לכל אחד שפונה יש "בעיה" עם ה-"סתם"?

 

אני באמת לא ברורה, אני לא מסויימת ואני גם לא מוגדרת...

אני סתם אני...

סתם שמנה😊☝🏻

 

 

לפני שנתיים. 4 בדצמבר 2021 בשעה 14:57

כל יום...לפעמים כמה פעמים ביום.

אבל הוא לא רואה...כי את הכל אני לא כותבת לו בהודעה אלא בתזכיר בנייד...

כותבת לו על הגעגועים, על האכזבה, על הטוב ועל הרע.

לפעמים אני כועסת, לפעמים אני אוהבת.

ולפעמים סתם כותבת לו בוקר טוב או לילה טוב...

איך אתן מתמודדות עם פרידה?

לפני שנתיים. 27 בנובמבר 2021 בשעה 16:47

 

זה רגע שהכי קשה לי לכתוב עליו...

 

יום ההולדת שלך נופל השנה על חג חנוכה, החלטנו להיפגש לפני על מנת שאוכל לחגוג לך אותו.

לפגישה הזו אני מגיעהבהחלטה לסיים את הקשר שלנו.

התלבטתי רבות, נלחמתי בשדים שלי. הפעם החלטתי לאהוב את עצמי יותר מאותך.

הרי מגיע לי יותר, מגיע להרגיש הכי אהובה והכי רצויה.

ואתה? אתה כבוי...אתה מתעורר רק כשאנחנו נפגשים.

ואני? אני נושמת וחיה ומפגישה לפגישה.

 

אתה שולח לי מיקום בוויז ומצווה עליי לכתוב זונה על שמשת הרכב ולתלות על האנטנה את החזייה שלי.

אין כאן מקום לסרב...

אתה מחנה את רכבך לצידי, אני עומדת עם שמלה אדומה שרשכתי עבור החגיגה עם הבלונים, העוגה והמתנה.

אתה בוחן את הרכב שלי ומוודא שהמשימה בוצעה לשביעות רצונך...

נכנסים לרכב...שקט...אני שקטה מתמיד.

בדרך כלל אני פשוט מרעיפה עלייך את אהבתי אך הפעם חוסר הביטחון שבי משתלט...

מגיעים לפינה ביער, הפינה בה חגגנו לפני שנה את יום הולדתך.

שמיכה נפרסת. קולר מונח על צווארי. חזה נשלף משמלתי.

עצם נזרקת. לשיחים. רצה להביא. מניחה אותה בכף ידיך.

העצם נזרקת בשנית, אך הפעם היא נזרקת לתוואי הדרך לא במקום חשאי.

מחסה את החזה החשוף שלי ורצה במהירות אליה.

אוספת אותה בפי ומגישה לך אותה.

אתה לא מרוצה. לא מרוצה שלא אספתי את העצם כשאינני חשופה.

סטירה. 

העצם נזרקת אך הפעם מעבר לכביש.

אני בחשש גדול ובבושה רצה ומביאה אותה.

כמו חיילת תחת אש.

החזה שלי מקפץ מהריצה.

מתלחלחת מהמחשבה של איך אני נראית והפחד...הפחד שמישהו יראה.

אבל אז אני רואה את מבטך וזה נותן בי כוחות.

כוחות להתגבר על הבושה.

העצם בפי, מוגשת אלייך.

אני מקבלת טעימה מהזין שלך שעומד לחלוטין.

מוצצת לך בצידי הדרך. בהרגשה שכל רגע מישהו יכול לצוץ.

העצם נזרקת לשם בפעם האחרונה...

אך הפעם אני עושה זאת ללא חשש. יודעת מה הפרס שיגיע לי לאחר מכן...הזין שלך...

מוצצת לך, אתה עוזר לי לעמוד מסובב אותי נותן סטירה לישבן שלי.

 

"תישעני על הרכב זונה" אתה מצווה.

הכל קורה כל כך מהר, אתה בתוכי. אני מתמסרת לתחושה.

לא עוברת דקה ואתה כבר גומר.

מעניק לי את הזרע שלך כל כך מהר. 

אני אומרת "תודה" ואתה מתנתק משאיר אותי שרועה על הרכב, נוטפת זרע, חרמנית...

 

ממשיכים את הערב על השמיכה, ערב מרגש...

מילים יפות...אווירה רומנטית.

ממשיכים להזדיין, ממשיכים להתרגש...

מורחת את הזין שלך בקרם של העוגה שהכנתי... מלקקת אותו בעונג.

בראש עוברת לי המחשבה שהזיו שלך ממש לא צריך תוספות.

ובכל הטוב הזה אני פשוט לא יודעת איך אני אוזרת אומץ לסיים את זה.

 

הערב נגמר...ניגשים לרכב...

אני עומדת מולך ואומרת "אני חושבת שזה הרגע שאני צריכה לשחרר אותך"

אתה עוטף אותי בחיבוק ענקי...חיבוק שאני כל כך זקוקה לו. הבכי נשפך ממני, הנשמה שלי זועקת. המילים יוצאות. מסבירה לך מה עובר עליי. 

"איך אני יכול לוותר עלייך?" אתה אומר לי. אבל שנינו מבינים שאין ברירה.

אתה לא שם. אתה צריך הפוגה. אין לך את היכולת לתת לי את מה שנפשי כל כך זקוקה לו.

שנינו קרועים, בוכים מחובקים.

לא רוצים להרפות.

עומדים שם בחושך ולא מצליחים להתנתק.

הכאב גדול עבור שנינו.

עמדנו ככה איזה חצי שעה אני חושבת.

אני בוכה את נשמתי ואתה עוטף.

החיבוק הזה, הוא כל מה שהייתי צריכה.

צריכה בשביל להבין כמה אני יקרה לך. צריכה בשביל להתמודד עם ההחלטה הקשה שלי.

לא יכולה לתאר עוד במילים כמה הרגע הזה היה עצום.

רגע שמשקף את כל הטוב שהיה לנו, החברות, השליטה, ההתמסרות...

 

ולך אדוני, אהובי....

תודה לך על הכל...על הטוב ועל הרע.

פתחת אותי, לימדת אותי לאהוב את עצמי ולימדת אותי עוד כל כך הרבה על עצמי.

על היכולת שלי להעניק, להתמסר...

תודה שבחרת בי מכולן להיות שלך.

תודה על שנתיים של מרגשות.

תודה על הזכות לאהוב אותך.

תודה על הכל❤️

 

הלב שלי תמיד יהיה שייך לך אהובי

 

ולי?

לי נותר כרגע להבין איך אני מצליחה להתגבר עלייך💔

לפני שנתיים. 22 בנובמבר 2021 בשעה 3:26

אמא שלי תמיד אמרה לי תאהבי את הגבר שלך פחות ממה שהוא אוהב אותך... 

 

2 אהבות יחידות היו ויש בחיי ואת שניהם אני אוהבת יותר ממה שהם אי פעם יאהבו אותי בחזרה. 

 

לא יודעת מזה ההרגשה שמישהו רוצה אותך ללא גבולות.

לא יודעת מזה ההרגשה שמישהו חושק בך בעוצמה ענקית כזו שמשתקת את הגוף.

לא מכירה את התחושה שמישהו מתגעגע אליי בעוצמה.

לא מכירה את ההרגשה שמישהו מחכה לי...רק לי בסוף היום.

לא מכירה את ההרגשה שמישהו יעשה הכל בשביל הזכות לרגש אותי.

לא מכירה את ההרגשה שאני שווה את המאמץ, שאני שווה שילחמו עליי.

לא מכירה את ההרגשה של להיות נאהבת.

נאהבת באמת. 

 

אבל...

מכירה את ההרגשה של הצמרמורת שבתוכי, את האהבה המתפרצת. 

מכירה את ההרגשה של הריגוש האין סופי, ההרגשה שהלב מתפוצץ מאהבה.

מכירה את ההרגשה של לתת בלי תנאים, לתת מהלב, את כל כולי.

מכירה את ההרגשה של ההתלהבות הילדותית, הציפייה... 

 

ואני מבינה לאט לאט שאני נולדתי לאהוב ולא להיות נאהבת.

עם הלב שלי ואהבה הגדולה שבי אי אפשר להתחרות.

ושלא תטעו אני לא מרגישה רע על האהבה שבי.

יודעת שרק יחידים זכו בה❤️

לפני שנתיים. 14 בנובמבר 2021 בשעה 18:13

 

מגיעה אלייך

עומדת מולך

רוצה לחבק לפני שנתחיל

אתה הודף אותי

"את רוצה חיבוק!? רדי מיד למטה" אתה מצווה

ואני כבר על הרצפה, רוטנת בתוכי על כך שלא קיבלתי חיבוק.

אתה גורר אותי מחולצתי לכיוון הספה.

אתה מתיישב ומראה סימן שאתה זקוק לשולחן לרגלייך.

מיד אני נעמדת בתנוחה הנכונה, רגלייך מונחות על גבי. אתה נח. מתרשם מהשולחן שהפכתי להיות.

רגל אחת שלך יורדת אל מול פני ואני מבינה מה עליי לעשות.

חולצת את הנעל, מוציאה את הגרב ומתחילה ללקק את כף רגליך. רגלך השניה מונחת על גבי.

אתה מדביק את כף רגלך בפניי, מועך את אפי וסוטר לי איתה.

"תסתובבי לרגל השניה זונה" אתה מצווה.

ניגשת לטפל גם בה, אך לפני כן אתה ניגש לטפל בחזה שלי. מוציא אותו מהחזיה שלי. סוטר לו, מוצץ אותו.

"אני צריך לעבוד" אתה ניגש להביא את הלפטופ שלך ומניח אותו על גבי. מנסה להשאר יציבה.

אתה מתיישב בצורה כזו כך שהישבן שלי מונח כלפי הזין שלך.

אני מנסה להתחכך להרגיש אותו.

"המחשב שלי זז זונה. חסר לך שהוא יפול"

אתה יודע כמה שאני רוצה את הזין ובשביל להתעלל בי יותר אתה מצווה עליי להסתובב ולהמשיך להיות שולחן רק שהפנים שלי רכונות בין רגלייך.

אני לא מאופקת. שולחת יד לזין שלך שעומד לחלוטין.

אתה מרים את המחשב מגבי.

אני מרימה ראשי. רואה את מבטך.

אני מרגישה אותך, אתה רוצה לירוק עליי.

פותחת את פי עם לשון בחוץ.

מתחננת.

"איך ידעת זונה שזה מה שאני רוצה??" אתה שואל עם חצי חיוך.

אני מכירה את האיש שלי, מספיק לי מבט אחד.

"כי זה מה שגם אני רוצה" אני עונה.

מוציאה את לשוני המתחננת ומקבלת את היריקות המיוחלות.

הכל נוזל על פניי ועל החזה החשוף שלי. אתה מביט. שוב החיוך הקטן הזה שלך שגורם לי להתמוגג עולה על השפתיים שלך. אתה מסתכל בעונג על הזונה שלך.

הזונה שהופכת מיפה ומטופחת לכלבה וסמרטוטה.

"בואי תראי מה יש כאן" אתה מצביע על הזין שלך.

אני רואה את המכנס שלך כמעט מתפוצץ מהזין שלך. 

מתחננת להריח, לגעת אתה כמובן לא מסכים.

סטירה, ראשי נהדף הצידה.

מחזירה את פניי למולך על מנת לקבל נוספת.

"למה שאני יעבוד קשה? תסטרי לעצמך".

מרימה את ידי בחשש. סוטרת קלות לעצמי.

זה לא מספק אותך. "חזק יותר" אתה מצווה. 

סותרת חזק יותר אבל לא חזק מאוד.

אתה שם לב שאני חוששת להכות חזק ומבקש פעם נוספת.

הפעם אני סוטרת לעצמי בחוזקה עם שתי כפות ידי. פעם עם זו ופעם עם זו. מסטירה לסטירה הכאב מתעצם ומרגישה את לחיי מאדימות. 

 

אתה מצווה עליי להוריד לך את המכנס והתחתון.

הזין שלך מולי. יפה כל כך. אני מתקרבת.

מריחה. קצת מלקקת. מתאפקת. חוזרת להריח.

אתה מסכים שאלקק רק את הביצים. 

 

אתה ניגש לבדוק אותי, עד כמה שאני רטובה.

מסיט באגרסיביות את הטייצ שלבשתי.

דוחף אצבע.

מצליף עם החגורה.

זה חזק. אלוהייייייים.

אני שמה יד על הישבן בכדי לרכך את הכאב.

והצלפה נוספת פוגעת לי בכוס.

אני מתיישבת על מנת לעצור את ההצלפות.

להפסיק את הכאב. 

 

עוברים למשחק האהוב עליי, זריקת עצם לזונה. 

 

אתה זורק גרב שגילגלת כמו כדור ואני מיד רצה להביא אותה. מניחה אותה בין ידייך ומלקקת את אצבעותייך. 

"לקח לך הרבה זמן כלבה, יותר מידי זמן" אתה אומר "אני מפעיל לך טיימר, 7 שניות"..

הצלפה 

"איך סיכוי שאני אספיק אדוני" אני אומרת בנואשות. 

"תנסי זונה" אתה אומר ומתגרה בי...עושה כאילו אתה זורק ואני מוכנה בהיכון.

הגרב נזרקת.

אני במהירות מגיעה אליה חוזרת אלייך.

הכאב בברכיים מראה סימנים.

9 שניות. לא מספיק טוב.

"ידעתי שאני לא אצליח" אני אומרת ובשקט מקבלת את עונשי- הצלפות....

שוב...אני מתגברת על הכאב בברכיי, תופסת תאוצה ובמהירות חוזרת אלייך.

6.6 שניות. אתה מרוצה.

אני מרוצה.

הצלחתי.

וכפרס אני מקבלת את הזין שלך.

אני מקבלת אישורך למצוץ. התגעגעתי לזין שלך כל כך.

אני מתענגת על כל חלק שבו...פעם מכניסה אותו במלואו לפה, פעם מלקקת. פעם מנשקת.

הפרס שלי.... 

 

אני מתחננת בפנייך לעלות עלייך ולרכב.

אתה מאשר.

הזין שלך בתוכי. הזיןןןןןן שלךךךךך בתוכי.

אין כמו התחושה הזו.

אני רוכבת עלייך. אתה מחובר אליי. 

אתה מוצץ אותי. את הפטמות שלי.

אני מרגישה שאני עומדת לגמור.

אני עוצרת. יודעת שאסור בלי אישור.

הגוף נרגע...ממשיכה לרכב, מרגישה שוב שאני עומדת לגמור. עוצרת בשנית.

"קומי זונה" אתה אומר...

מה, מה, מה, מהההההה אני אומרת לעצמי ומפי יוצאות המילים "לקום באמת?"

"באמת זונה" אתה אומר

אני קמה. לא יכולה לתאר את כאב הניתוק של הזין שלך ממני כשאני על סף גמירה.

אני חוזרת לרצפה אתה מתיישב על קצה הספה ומזיין אותי בדוגי. גופך נשען עליי לגמרי.

פרצופי מונח על נעלייך.

לא חושבת שאי פעם זיינת אותי ככה חזק.

כל הגוף כאב. כל פיסה שבי זעקה מכאב. אך לא רציתי להפסיק. הכאב הזה כשהזין שלך בתוכי מחיה אותי.

כובד משקלך עליי מכביד על ברכיי.

אנחנו ממשיכים ככה דקות ארוכות עד שגופי קורס.

בלית ברירה אתה מתנתק ממני ומתחיל להצליף בי עם החגורה.

אני משותקת, על הרצפה בלי יכולת לזוז.

הכאב חד. אבל אין בי כוח להתנגד או ללטף בכדי להפיג את הכאב.

אתה שחש בכאבי מסמן לי לעלות על הספה וממשיך לזיין אותי בחוזקה.

ראשי מוטח בקיר בעוצמה, גופי שלך עד שאתה גומר בתוכי.

זו הפעם הראשונה שאתה גומר בתוכי בדוגי.

כמעט שנתיים אני שלך ושמחה שעדיין יש דברים שאנחנו מצליחים לחוות לראשונה.

"היית זונה טובה" אתה אומר ואוסף אותי אלייך.

"אסור היה לי לגמור כי זה עונש, נכון?" אני שואלת ויודעת את התשובה.

הייתי זונה רעה בימים האחרונים.

 

ואז עולה במוחי רעיון...לאלץ את עצמי לא לגמור בפגישה הזו. להראות לך שאני באה אך ורק לשרת אותך.ללא תנאים. 

אני כאן עבורך בלבד.

הבוקר ממשיך עם זיון נוסף שבו אני מנתקת את עצמי מהזין שלך על מנת לא לגמור.

מתנתקת וחוזרת לרכב.

לא יכולה לתאר את הקושי של הגוף...

הרגשה שעולה בי...הצמרמורת בגוף.

הניתוק.

החיבור.

שוב הניתוק.

אנחנו מסיימים בכך שאתה גומר בפי ועל פניי.

אבל הפעם הכוס שלי נותר צמא...

אך אין בי תחושת חוסר סיפוק.

הסיפוק שלי הוא לספק אותך אדוני❤️