אמא שלי תמיד אמרה לי תאהבי את הגבר שלך פחות ממה שהוא אוהב אותך...
2 אהבות יחידות היו ויש בחיי ואת שניהם אני אוהבת יותר ממה שהם אי פעם יאהבו אותי בחזרה.
לא יודעת מזה ההרגשה שמישהו רוצה אותך ללא גבולות.
לא יודעת מזה ההרגשה שמישהו חושק בך בעוצמה ענקית כזו שמשתקת את הגוף.
לא מכירה את התחושה שמישהו מתגעגע אליי בעוצמה.
לא מכירה את ההרגשה שמישהו מחכה לי...רק לי בסוף היום.
לא מכירה את ההרגשה שמישהו יעשה הכל בשביל הזכות לרגש אותי.
לא מכירה את ההרגשה שאני שווה את המאמץ, שאני שווה שילחמו עליי.
לא מכירה את ההרגשה של להיות נאהבת.
נאהבת באמת.
אבל...
מכירה את ההרגשה של הצמרמורת שבתוכי, את האהבה המתפרצת.
מכירה את ההרגשה של הריגוש האין סופי, ההרגשה שהלב מתפוצץ מאהבה.
מכירה את ההרגשה של לתת בלי תנאים, לתת מהלב, את כל כולי.
מכירה את ההרגשה של ההתלהבות הילדותית, הציפייה...
ואני מבינה לאט לאט שאני נולדתי לאהוב ולא להיות נאהבת.
עם הלב שלי ואהבה הגדולה שבי אי אפשר להתחרות.
ושלא תטעו אני לא מרגישה רע על האהבה שבי.
יודעת שרק יחידים זכו בה❤️