סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

❤️❤️

לפני 3 שנים. 25 באפריל 2021 בשעה 16:35

"קניתי לך כמה הפתעות להיום"

אני אוהבת שאתה מפתיע אותי. למרות שתמיד אני מופתעת איתך. הכל איתך חדש, מרגש, סוחף, אחר.

ובכל זאת יש משהו מרגש שאת יודעת שמשהו נקנה עבורך. משהו שלא היה בשימוש של אחרת.

"על ארבע זונה"

עולה למיטה וממתינה, עוצמת עיניים, לא רוצה לראות את מה שבא. אוהבת את ההפתעה.

מרגישה שאתה מתקרב לפנים שלי. אתה מניח לי מחסום פה, מציצה קלות ורואה שזה מחסום בצורה של עצם בצבע וורוד.

עצם לכלבה שאני זה ברור. אבל מעניין אם בחרת את הורוד כי ידעת שאני אוהבת את הצבע מאוד.

באותו הרגע לא הצלחתי להבין כל כך מה הריגוש במחסום פה, אבל זרמתי. סומכת עלייך ויודעת שהבחירות שלך תמיד נכונות ומענגות.

אתה חודר אליי ומתחיל בהצלפות לישבן שלי שדורש את זה ורוצה בזה.

אבל העצם בפה לא נותנת לי להוציא קול. לא נותנת לי לפרוק את הכאב. משתיקה אותי. יוצא ממני איזשהו קול. אבל קול שאני מובכת ממנו. קול שאני לא מכירה שיוצא ממני. מין נהמות קטנות ומוזרות כאלה. וזה גורם לי לשתוק יותר. אני מתביישת. אבל אי אפשר לשתוק. הכאב חזק ואם כל המבוכה שבי אני פשוט מוצאת את עצמי נוהמת. נוהמת מכאב, נוהמת מהנאה.

אתה ממשיך ומכאיב. אבל לא מצליחה לשאת את הכאב. אני מתחילה להבין את משמעות צעקת הכאב ומבינה שכשהיא איננה ההתמודדות עם הכאב קשה יותר.

אבל אני לא יכולה. הפה חסום. הכאב מתעצם. הנהמות מתחזקות והמבוכה שלי גוברת.

שמה יד על הישבן על המקום בו אתה מצליף בי. המגע של היד שלי מנחמת את הכאב.

"כואב לך אה זונה?"

לא מצליחה להגיד אפילו כן. אז פשוט נוהמת. ואתה מבין. בלי מילים. שזהו.

אבל לא סיימת איתי. 

אתה עדיין בתוכי הכי חזק שלך. משתק אותי בגוף. והמחסום פה ממשיך להשתיק אותי בפה. רטוב כולו מהרוק שלי שאותו אני מתקשה לבלוע. רוצה לצעוק לך "אני שלך", "תודה", "אני אוהבת את זה", "אל תפסיק". אבל לא יכולה.

יוצאות רק נהמות. נהמות שגורמות לי להרגיש ממש כלבה.

וכשהפה חסום הנפש מתחילה להרגיש חסרת אונים והגוף שלי פשוט מתחיל להשתולל לו. נע ומתמסר אלייך יותר. זז בקצב שלך. זז חזק. זז בעוצמה.

בעוצמה כזו שאומרת אני רוצה ממך עוד. אני רוצה מזה עוד.

אז כשאי אפשר להוציא את ההנאה והריגוש בקול הגוף עושה את זה מעצמו.

 

אוהבת שאתה מפתיע אותי. ולא רק באביזרים. אתה מפתיע אותי בכך שאתה גורם לי לגלות את עצמי. את היכולות שלי. מפתיע אותי שאיתך אני מצליחה להתגבר על הבושה. להיות עצמי. בלי עכבות בלי מחסומים.

להיות פשוט כלבה. הכלבה שלך.

רגעים של בריחה​(אחר) - רכבת הרים
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י