ביקשת עקבים. קיבלת. ענקיים. הכי זנותיים שמצאתי.
בהתחלה היססת אם לתת להגיע איתם, כי ידעת שניפגש (לחגיגת יום ההולדת שלך) בטבע. לבסוף החלטת שלמרות הקושי אני יגיע איתם.
מחנה את הרכב. הנוף למולי מהפנט. אבל יש תנועה של אנשים...
אתה מחייג אליי בשביל לדעת איפה חניתי... אבל אתה מחנה את הרכב מרוחק משלי.
"לא, מה אתה עושה?" אני שואלת אותך.
"חשבת שאני יעשה לך חיים קלים?"
בארור שלא🤦🏼♀️
מסתכלת סביבי לראות שאין מישהו קרוב. יש, אבל זה במרחק שנראה לי סביר.על גופי רשום "זונת היומולדת", על צווארי הקולר, יש לי עוד לקחת תיק, עוגת יומולדת ובלון.
מנסה להוציא רגל מהרכב. לא יוצאת. העקב גבוה מידי צריכה להרים את הרגל עד אלוהים בשביל זה.
יוצאת. נעמדת. מרגישה אותך מסתכל עליי. מסדרת את החצאית, החולצה, עוטפת את עצמי בקרדיגן שמא יראו את הכיתוב. מוציאה תיק. מוציאה עוגה ובלון...
מתחילה ללכת. כמובן שזה כביש כורכר. לא נוח בעליל. צעדים קטנים. מדדה לי כמו איזה ברווזה. זונה עקומה שאני.
כמעט מועדת. אך מצליחה להתייצב. אני מתקרבת רואה חיוך קטנטן מבצבץ לו על הפנים שלך. אתה מתרחק קצת. להקשות עליי.
רשע שכמותך. מקשה...עד הסוף...
נכנסת לרכב, אתה לוקח אותנו למקום נידח בטבע. אני יורדת. עושה שני צעדים...
"אני לא יכולה ללכת, אני אפול"
"אתן לך יד"
מחזיקה בך, יש ירידה תלולה, אני לא מרגישה יציבה.
"אני יכולה להוריד אותן?" שוב אתה ער למצוקתי מאשר לי להוריד אותם בתנאי שאנעל אותן שוב כשנתמקם.
הולכת. כל האדמה הקרה תחתי. אלוהים יודע על מה דרכתי שם. עלים, בלוטים, בטח גם על חיות...
אתה מוצא לנו פינה.
"אני הולך לרכב להביא שמיכה כשאני חוזר את עם הנעליים על ארבע"
מיד שמה אותם ונעמדת בתנוחה שביקשת.
אני רגע לבדי. יש שקט אחר בטבע. שקט רועש. שקט שמלחיץ אותי. הרעש של העלים נושרים. הרעש של הרוח. ציוץ ציפורים. קולות נוספים שאין לי מושג למה הם שייכים. וביחד עם זה בתוכי ההרגשה שמישהו יכול לצוץ ולראות אותי. לראות אותנו.
אני לחוצה. אדומה בתוכי. אך הקרירות מצליחה להסתיר את זה.
אתה מניח את השמיכה ואני מיד עולה עליה. העלים והאבנים פצעו את רגליי. אך אני לא מתלוננת.
"את נראית ממש טוב היום" אתה אומר והריגוש עולה בי יותר.
"באת במיוחד להיות כלבת היומולדת ולפנק את הגבר שלך..."
אתה לוקח עצם וזורק לי. פחדתי שתזרוק רחוק מידי. אך זרקת במרחק קצר. אני מיד ניגשת למשימה. זוחלת לי על ברכיי אוספת את העצם עם הפה ונותנת לך. מקבלת ממך ליטוף.
בזריקה השניה קשרת את הרצועה שלי לענף. אני מנסה להתקרב לעצם אך לא מצליחה. הרצועה עוצרת אותי.
"תנסי עם היד כלבה.."
אני מנסה, אך עדיין לא מגיעה. מושיטה את הרגל שלי גוררת אותה טיפה ומצליחה להגיע אליה עם הפה...
"כל הכבוד כלבה קטנה שלי...
ועכשיו מגיע לך לקבל את העצם האמיתית שלך. העצם שלכבודה הגעת עד לכאן"
אתה פותח את המכנס ובעודי קשורה לענף אני מתחילה להתענג על העצם שלי. הזין שלך.