חזירה שרוצה ממך עוד ועוד.
חרמנית ללא תקנה. לא מאופקת כשזה מדובר בך...פשוט חזירה.
אני נכנסת לבית שלך ומיד קולטת את המבט העויין.
אני יודעת שאני הולכת לשלם על זה שהייתי חזירה.
"אפשר חיבוק?" אני שואלת, לא יכולה למולך. אני פשוט נמסה.
מנסה להתקרב לחבק ואתה מתרחק.
"למה את לא על הברכיים??" אתה אומר לי בתקיפות.
מסיתה את הפנים חושבת שהולכת להגיע סטירה. אך זו לא באה.
"לא אמרת..."
ומיד יורדת לתנוחה הנכונה שלי. אתה עונד עליי את הקולר.
אנחנו צועדים לכיוון המטבח. אני מתהלכת על הרצפה כמו כלבה ואתה מושך אותי עם הרצועה. הבעלים שלי.
אתה מכין לך קפה.
מבינה שאני עומדת להפוך לשולחנך. לשרת אותך.
אתה הולך מהר לכיוון הספה. אני מנסה להדביק את הקצב. כמו כלבה. מיד מתחיל לו כאב בברכיים.
"הכנתי לך עוגיות" אני אומרת וחושבת לעצמי שאם אני כבר שולחן אז עד הסוף. שולחן לקפה ומאפה😊☝️.
אתה מבקש ממני לפתוח לך את הקופסא ואתה לוקח לך עוגיה וכמה שוקולדים.
עוד בעודך אומר לי להפוך לשולחן אני כבר מתייצבת. גב ישר. ראש מורכן. זה לא קל לי לעמוד ככה יציבה. משקל הגוף שלי מראה אותותיו על ברכיי.
מרגישה את הכוס קפה החם מונח על גבי.
בראש מריצה מנטרה "להישאר ישרה, להישאר ישרה"
לפתע נופלת חתיכה מהעוגיה. אני לא עושה כלום. מסתכלת עליה. חושבת לעצמי. אני צריכה לאכול את זה?
"אופס, נפלה לי לרצפה חתיכה...תנקי..." אתה אומר.
מתכופפת לאט לאט, אוכלת אותה מהרצפה גם את הפירורים שהיא הותירה.
כמו חזירה. מלקקת את הרצפה.
אתה מסיים ומנקה את הפירורים שעל ידיך לרצפה. אני בלי משקפיים אז אני צריכה ממש להתכופף על מנת לראות כל פיסה.
מלקקת הכל. מבריקה. לפחות מה שראיתי.
אתה מסמן לי עם האצבע איפה ישנם עוד ואני מנקה.
היד שלך מלוכלכת בשוקולד וגם אותה אני מנקה, עם הלשון, אצבע אצבע. לא מותירה עליהם ליכלוך אחד.
"ועכשיו אני צריך לעבוד" אתה ניגש לקחת את הלפטופ. מתיישב פותח את רגלייך מסמן לי לשים את הראש בינהם.
מיישרת את גבי עליו אתה מניח את המחשב.
מריחה את הזין שלך מתחת למכנס. נשארת מאופקת. רק מריחה. זה קרוב אליי כל כך...
אני ממש משתגעת, גם אין לי כל כך אוויר. אני מתנשפת. מרגישה שאפילו קצת משתגעת מהאיפוק.
"מה את נושמת ככה??, תהיי בשקט אני מנסה לעבוד"
אני מנסה לייצב את הנשימה. שומעת אותך מקליד, עונה למיילים.
אתה שם לב שאני מנסה להתאפק אז בשביל להתגרות בי אתה פותח את המכנס... ומוציא אותו לפניי.
ואז אני כבר לא יכולה יותר. החזירה שבי יוצאת. כמה אפשר להתאפק? כמה אפשר להיות מול הדבר שאת הכי רוצה בלי לקחת אותו??
מוצאת את עצמי שהוא בפה שלי, אני שואבת אותו, מלקקת אותו מתענגת עליו...בחזירות..
ואתה ממשיך לענות למיילים.
אבל לי לא איכפת... אני עכשיו חזירה רגועה, חזירה עסוקה, עסוקה בזין היפה שלך...
ורק התחלנו את הבוקר...