פותחים את דלת הצימר, מיד אני נוחתת לרצפה על ארבע משפילה ראשי.
"חושבת ששכחתי אה?" אתה אומר לי.
ניסיתי להתגרות, כרגיל. אתה התגאת בי, התגאת כמה אני כלבה נאמנה ומסורה ואני הראיתי אחרת. הראתי שאני כלבה לא ממושמעת. שברתי את המילה שלך בפני אחרת.
התנצלתי על כך, אבל זה לא הספיק לך ...
אני מקבלת ממך שלוש סטירות עוצמתיות אחת אחרי השניה...הכי חזקות...
מרימה את פניי אלייך, מקבלת את עונשי בהכנעה....
ואז מגיעה יריקה....וסטירה חזקה נוספת....
אקט כזה לרוב שובר אותי....ואני מרגישה שאני נשברת, הדמעות יוצאות מעצמן.
אני מרגישה שאני נשברת אבל רק התחלנו.
לא זכור מעולם שהתחלנו פגישה בעוצמות כאלה, זה תמיד מגיע בהדרגה.
הפעם אני לא מנסה להסתיר את הדמעות מישירה אלייך את מבטי, עיני הדומעות מביטות בך ואומרות לך אל תעצור, אל תפסיק, זה מגיע לי.
אתה לא נשאר אדיש למראה החולשה שלי אתה עוצר וקם...מניח כוס על הרצפה ומוזג לי בירה. אני מיד מנסה לשתות ממנה עם הלשון כמו כלבה. מצליחה אך בקושי.
אתה שופך את הבירה על כפות רגלייך ובלי שתאמר אני מבינה.
מלקקת מהן כל טיפה...
"שולחן!!!" אתה מצווה ואני מידית עומדת בתנוחה הנכונה.
אצה שותה בהנאה, מניח את פחית הבירה על גבי היציב.
אתה מרים את הכוס שלי שמונחת על הרצפה על מנת למזוג לי עוד ואני מבקשת לשתות מידייך.
אתה אוחז בכוס מלטף אותי ואני שותה ממנה כמו כלבה.
שותה מידייך. אתה מאשר לי לשתות כמו בן אדם וכך אני עושה.
"לכאן כלבה" אתה מסמן לי לעמוד על ארבע על השטיחון.
חולץ מהחזיה את החזה שלי, קושר את ידי מאחורי גבי במסקנטייפ.
ואז מתחיל מסע הצלפות בחזה, מעולם לא הצלפת בי כך. סטירה אחר סטירה פעם לצד אחד ופעם לצד השני.
הפטמות זועקות מכאב, ידי כבולות אין ביכולתי להגן עליהן, אין ביכולתי לגעת ולרכך את עוצמת הכאב.
"אמרת שאני לא מצליח לסמן אותך אה כלבה? אמרת שאני לא מספיק חזק ועוצמתי"
הסטירות לחזה ממשיכות.
מרגישה שהרצועה של החזיה מתחילה לקרוע לי את העור.
הכאב בילתי נסבל. מעולם לא בכיתי כך מכאב מעולם לא בכיתי כמו שבכיתי הפעם.
אבל אני עומדת שם על ברכיי, מקבלת את העונש, מקבלת אותו באהבה. זה מגיע לי. אני יודעת.
העונש לא נגמר....
אתה עובר להתיישב על המיטה פורס את רגלייך...
"עכשיו זונה אני רוצה שתגמרי על הרגל שלי ואני רוצה שתסתכלי עליי"
(מעולם לא עשיתי זאת, מעולם איש לא ראה אותי גומרת בעצמי. אפילו כשאני עם עצמי לבד אני מתביישת מעצמי...)
אני מהססת, אך מבצעת, מתחילה להתחכך ברגל שלך...מביטה בך...משמיעה קולות של הנאה. אך מבפנים, אני קפואה, אני גופה, אני מתביישת....
ידיי עדיין כבולות, עומס גופי מכביד עליי.
אני מתחילה לרעוד.
"אני רוצה שתכניסי את הבוהן שלי לכוס שלך ואני רוצה לראות אותך גומרת שתסכלי עליי"
אני מבינה שזה אמיתי, שזה רציני, שאתה באמת רוצה שאעשה את זה.
אני עושה מה שביקשת, מתחילה להתנועע.
משפילה את מבטי, לא מסוגלת לעשות את זה.
"אני לא יכולה..." אני אומרת.
"תמצצי את הזין" אתה מרגיש שזה מה שייתן לי כוחות.
אך אני באמת לא מסוגלת, הבושה וההשפלה שבכך גוברות עליי.
אני ממשיכה לנסות, מצליחה למצוא את ההנאה שבדבר. אני חא מתייאשת מהר.
ואז אתה מבקש שאסתכל עלייך.
ושם, שם נשברתי.
שם הבושה גברה עליי.
שם ההשפלה הייתה לי קשה מידי.
אני מסתכלת עלייך, נהר של דמעות זולג ממני ואני אומרת לך שאת זה אני לא מסוגלת.
ואתה שיודע במבט אחד שלי למה אני מסוגלת ומה לא.
מבין שאת זה אני לא מסוגלת. עדיין לא.
