שנים שהוא דופק על הדלת שלי ואני בקושי עונה, לרוב מתעלם ופשוט ממשיך בחיי, במקרים נדירות אני נותן לו את תשומת הלב המובקשת ומיד מתמלא בחרטה ואשמה, סך הכל מקום טבעי להיות בו.
אבל בשנים האחרונות הבנתי כמה זה רע, כמה לא בריא למלא את עצמך בשנאה כזאת, בטח אם אתה עשוי מ-80% אופטימיות. התחלתי לחקור, אבל בעיקר לאפשר, לקבל, לשתף ולהנות מהקיום שלו לצידי, כמה שהוא מוזר ולא רגיל, כמה שהוא לא מתאים לי וכמה שהוא כל כך מגרה אותי.
חייבים לומר לכם, איזה פאקינג לא נוח זה לרצות להשלט.
בטח בתור גבר, בטח בתור מישהו במערכת יחסית ונילית. זה דיי קוץ בתחת, מה סך הכל רציתי? לעשות סקס מלא תשוקה, אהבה, נוכחות וחיבור? אז זה לא שכל זה לא אפשרי ולא קיים, להפך, התמזלתי בבת זוג נפלאה, אנחנו חוקרים, מעיזים, רגישים ואוהבים; הסקס שלנו יכול להשאיר אותי מחייך ימים שלמים רק על האדים של החוויות שלנו.
אבל זה לא מספיק.
משהו בי סקרן, ויש לי מנטרה שאימצה אותי (וכן זה בדיוק הכיוון שבו זה פועל) כל דבר בחיים שמסקרן אותי אני מנסה, למרות הפחד, למרות המאמץ, למרות השינוי שזה דורש ממני.
אבל וואי כמה שזה לא נוח, איזה שינוי דחפתי את עצמי אליו, אני רואה פה מלא בלוגים, משתדל לקרוא מכל גווני השליטה ללא הבדלי מין מגדר או מאיזה חומר עשוי הזין של כותב הבלוג; אבל חייב להגיד שלא ראיתי את המאבק מדובר כתוב בשום מקום, איך אתה פאקינג מחליט יום אחד להכנע לזה ומשחרר.
אצלי זה התחיל בזכותו, הדמות ששולטת בי, כן היא קיימת, יש בי שולט קטן, הוא לא אוהב לשלוט באחרים הוא שולט רק בי. למעשה אני צריך שישלטו בי כדי שהוא יוכל לנוח, כי הוא דיי מותש, וגם דיי שחוק וכבר מזמן הפסיק להמציא את עצמו.
אבל כשהשולט שלי שמע כמה אני פתוח לנסות, לצרף לקשר שלנו אדם חיצוני, שאולי ייקח חלק מהעומס הוא פתאום גילה תעוזות נפש חדשות שלא ראיתי מאז גיל 13, שעוד הייתי קושר את עצמי באזיקים ומאונן, תקופה שהדם שלי היה מריח טוב מידי, והשיניים שלו הרגישו נעים עלי.
אז כל פעם שהוא היה מתעורר לחשקיו, הוא היה נכנס לפעולה, מושך אותי לחפש ליזום מגע, לייצר פרופילים, התחלתי פה בכלוב, בזבאנג (אתר מאוד מוזר לטעמי), בפט לייף איפה לא.
הדבר הראשון שרואים באתרים כאלה, זה כמה יש כמוך, כמה נשלטים בתחילת הדרך (הקרויים בשם הבזוי - מאונני מקלדת) נעולים בתוך התשוקות שלהם ומחפשים פתרון, כזה שלא יצריך הרבה חוסר נוחות אבל יספק את הצורך הכל כך לא פשוט הזה.
וכשאני אומר נעולים אני ממש מתכוון לזה, אתה חרמן וכל מה שאתה רוצה זה למסור שליטה, אבל אין אף אחד בחדר שמוכן להרים את הכפפה (תרתי משמע), אז אתה יוצא למסע מיני שבו אתה גם מאונן אבל גם יוזם, וכמובן למצוא אותו לא מגיע ברגע אבל האורגזמה שלך כן, ואחריה אתה אוסף את כל השברים שעשית בזמן שהיית חרמן, כמה פנית לאנשים, כמה חשפת מעצמך, כמה לא נוכח היית מולם וכמה מטרתי ואדון לחשקים שלך היית.
אצלי לפחות זה היה מסתיים בלסגור את כל הטאבים ללכת להתנקות ולא לחשוב על זה שוב עד שאני חרמן עוד פעם, תקופה ארוכת שנים שאורכת בדרך כלל 3 שעות, 3 שעות שבהן החרטה והבושה מנצחות את החרמנות.
זהו בלוג הבא אני אמשיך את המסע שלי, הוא לא נגמר במקלדת אבל יש עוד לא מעט זמן עד שאגיע לשם.
בינתיים אחגוג איתכם את הפוסט הראשון שלנו (שלי ושל השולט בתוך הראש שלי) ❤️