כשאני אותנטי זה תמיד מרגיש נכון.
לקח שלמדתי בחיים, אחד השיעורים שלקח לי הכי הרבה זמן ללמוד, ואני עדיין מיישם את שיעורי הבית שלו לפחות פעם ביום.
חייב להגיד שכגבר, פיתחתי חוש אנטי אותנטיות דיי מרשים בתחילת דרכי, יצר השרדותי בקהילה מאוד בנאלית והומוגנית, לקח לי בערך את העשור האחרון להפטר ממנו, וטוב שכך; הסתכלתי על ההתמודדות הראשונה שלי בקהילה פה, איך פניתי לאנשים ומאיפה זה הגיע, מה האנרגיה שיצאה ממני ומה שלחתי לאחרים ומה חזר - אם בכלל.
כנראה שמהצד השני לא הייתי עונה לעצמי, אני לא חושב שזילזלתי במישהו או מישהי, בטח לא באופן בוטה, אבל ללא ספק לא התחברתי לעצמי, לא יצקתי משהו אמיתי לתוך השיחה הבתולית, וזה הורגש, אני בטח הרגשתי ולא היה לי ספק שגם הצד השני.
אז ישבתי עם עצמי והחלטתי שני דברים:
1. אני שולח הודעה רק למי שאני מרגיש חיבור אמיתי אליו, קורא את הפרופיל מרגיש אותו ולפי זה פועל
2. אני חושף את עצמי, שם את הקרביים שלי בחוץ, סך הכל זה בתאכלס כל מה שבאתי לעשות פה
באותו היום פתחתי מחדש את האתר ושלחתי הודעה אמיתית לפרופילים שיש לי אליהם חיבור, פתאום דברים הרגישו אחרת, השיחה התנהלה בצורה אמיתית האומץ שיצקתי אליה חזר אלי חזרה מהצד השני, פתאום חתיכת טקסט קטנה מחוללת שלל רגשות ותחושות חיבור, ואני עף איתו ועם התחושות שיוצאות ונשארות בי.
לא מעט שיחות התפתחו לי ואז ניצבתי מול האתגר הבא: להכיר את עצמי
האם אני באמת מוכן לזה? מה אני בכלל מחפש? המילים שיוצאות ממני בשיחות, שלל פנטזיות וחשקים מיניים מתפזרים כמו הבטחות של פוליטיקאים, ואני פתאום מרגיש מזוייף; לא כלפי אחרים, כלפי עצמי.
אני מרגיש שאני לא מכיר בעצמי את הצדדים האלה, אני חושף אותם לאחרים כי זה יותר פשוט מלחשוף אותם לעצמי, להתעמק בהם ולהתמסר אליהם בלי קשר לאדם אחר. מה בכלל הולך לצאת ממני? אני לא בטוח שהיה לי איזשהו מושג למה הולך לבוא, אבל בטח שלא יכלתי להוציא אותו בעצמי :)
